איך את משליכה את הילד שלך?

למרחב האסוציאטיבי שנלווה למילה יש השפעה רבה על שיפוט הדמות.

ניתן לשער שכל קורא מרגיש אמפתיה רבה כלפי הגר בשעה שהיא נאלצת להתנתק מבנה מפני שהוא עומד למות. הגר התרחקה מבנה, ישבה 'מנגד' ונשאה את קולה בבכי. עם זאת, בצד ההזדהות עם צערה העמוק, טמונים בסיפור גם רמזים לביקורת סמויה עליה בהשארתה את ישמעאל בנה לבדו. ראשית יש לציין את ההפתעה שבשמיעת אלוהים את 'קוֹל הַנַּעַר' אף שרגע לפני כן נזכר בכתוב קול בכייה של הגר דווקא. הבכי של הגר נשמע ברמה: 'וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ' (בראשית כא, טז), ומיד לאחר מכן נאמר 'כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים', אך לא את קולה שלה אלא את 'קוֹל הַנַּעַר'. זאת ועוד: המלאך המתגלה להגר 'מן השמים' מדגיש 'כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם' (שם, יז), כביכול הוא אומר להגר: את אמנם התרחקת מבנך, אך אלוהים שמע את קולו במקום שהוא ננטש. ואמנם, ההוראה המידית שהמלאך מורה להגר מתמקדת בהתקרבות המחודשת המתבקשת בין האם לבנה: 'קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ' (שם, יח).

 ייתכן שהביקורת הרמוזה על הגר באה לידי ביטוי גם באזכור הקשת בסיפור. התרחקות הגר מבנה מתוארת באופן ייחודי: 'וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת' (שם, טז). כלומר, הגר ישבה במרחק התעופה של חץ שנורה מקשת. והנה, בסיום הסיפור שוב חוזר ביטוי זה כאשר מתואר ישמעאל הבוגר: 'וַיֵּשֶׁב בַּמִּדְבָּר וַיְהִי רֹבֶה קַשָּׁת' (שם, כ). בקריאה סימבולית-פסיכולוגית ניתן להציע כי ישמעאל הבוגר מבקש כל העת לגשר על המרחק בינו לבין אמו. בניסוחים מודרניים כמעט שהיינו מעזים להציע שישמעאל מתגבר על חרדת הנטישה של אמו המלווה אותו כל חייו על ידי יריית חצים שיגיעו למקום אשר בו מצויה אמו שנטשה אותו לבדו בעת שנטה למות.

עיצוב הביקורת על הגר מתממש גם במרחב האסוציאטיבי שנלווה לפועל שבו מתוארת פרדת האם מבנה: 'וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֶמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם' (שם, טו). יש להודות שהבחירה בפועל זה מפתיעה למדי. במקרא משליכים לרוב חפצים, כדוגמת אות המטה של משה: 'וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ' (שמות ד, ג), או בחוק צרעת הבית: 'וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא' (ויקרא יד, מ), ועוד רבים. לעתים פעולת ההשלכה מוסבת גם על אנשים, אך במקרה כזה היא מלווה באלימות כלפי אותו אדם, כמו בהשלכת יוסף אל הבור על ידי אחיו: 'וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה' (בראשית לז, כד. ובדומה: ירמיהו לח, ו). ממילא כשהמספר רוצה לעצב זלזול בגופה של מת יופיע פועל זה, המורה על השלכת חפץ אין ערך בו: 'וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה'(יהושע ח, כט); 'וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד' (שמ"ב יח, יז). בחירת פועל זה לתיאור פעולת הגר מבקשת לעורר בקורא תחושה שהגר 'השליכה' את בנה כחפץ. מתאים היה יותר השימוש בפועל 'לשים', כמו בתיאור בת לוי שנאלצה להתנתק מבנה על שפת היאור: 'וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד ותָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר' (שמות ב, ג). דומה כי השימוש בפועל 'ותשלך' – המשולב בצו האלים של פרעה: 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ' (שמות א, כב) – נועד להעלאת האסוציאציות הנלוות אליו, ובכך לתרום לשיפוט הביקורתי כלפי הגר המצרית בהתנתקותה מבנה.