מבוא לצפניה

לחלק מן הספרים שנכללו בקובץ תרי עשר, לא הייתה כותרת, והמקרא לא נתן לנו פרטים על הנביא, על משפחתו ועל התקופה בה ניבא. לספר צפניה, לעומת זאת, יש כותרת רחבה:
"דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה בן אמריה בן חזקיה בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה."
 
הכתוב מוסר לנו שרשרת יוחסין של ארבעה דורות. לא נכתב במפורש כי חזקיה הנזכר כאן הוא אכן חזקיה מלך יהודה, אך ראב"ע משער כי אכן מדובר בחזקיה המלך, ולפי זה צפניה הוא מזרע המלוכה. וזו לשונו של ראב"ע: "הזכיר הכתוב שמות האבות עד שהגיע לנכבד והוא חזקיהו המלך. והנה על דרך הסברא אמריה הוא אחי מנשה. ואל תתמה בעבור כי יאשיהו שלישי לחזקיהו, כי יותר ממאה שנים יש מיום שגדל חזקיהו להוליד עד מלך יאשיהו".
 
מדברים אלה מסתבר כי אחדים מצאצאיו של חזקיה, שהיה מלך צדיק, לא נגררו אחרי רשעותו של מנשה בנו, ודבקו בה', תוך קבלת נבואות ישעיה ומיכה, שניבאו בימי חזקיה. אחד מן הצאצאים האלה היה צפניה הנביא. כנגד דברי ראב"ע אומר רד"ק: "יש אומרים כי חזקיה זה חזקיה מלך יהודה, ואפשר, אלא שאין בזה ראיה. אבל באמת גדולים היו אבותיו לפיכך נזכרו."

ומוסיף רד"ק: "ושלושה נביאים נתנבאו בימי יאשיהו: ירמיה, צפניה, חולדה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ירמיה היה מתנבא בשווקים וצפניה בבתי כנסיות וחולדה אצל הנשים. ונבואתו הייתה קודם ששבו יאשיה ויהודה מרעתם."
 Y9
זמנו של הנביא מצויין במפורש בכותרת: בימי יאשיה בן אמון מלך יהודה. הכתוב אינו מציין באיזו שנה או באיזו תקופה של מלכות יאשיה ניבא צפניה. בפרק א' הוא מנבא:
"ונטיתי ידי על יהודה, ועל כל יושבי ירושלים, והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל, את שם הכמרים עם הכהנים" (צפניה א', ד).
 
דברים המחזקים את דברי רד"ק, כי הנבואות נאמרו לפני שיאשיה בער את העבודה הזרה מן הארץ, בעקבות מציאת ספר התורה במקדש, כמסופר במלכים ב' פרקים כ"ב-כ"ג. כאשר מוכיח ירמיה הנביא את יהויקים, בנו של יאשיהו, על מעשי העוול הוא מציין את יאשיהו לטובה: "אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו. דן דין עני ואביון אז טוב
הלא היא הדעת אותי נאום ה'". (ירמיהו כ"ב, טו-טז)
 
צפניה קובל עדיין על חמס בארץ יהודה: "ופקדתי על כל הדולג על המפתן ביום ההוא, הממלאים בית אדוניהם חמס ומרמה". (צפניה א', ט)
 
הדברים נאמרו, אם כן, לפני התיקונים שהנהיג יאשיה כאשר מצא את ספר התורה. השנה בה מצא יאשיה את ספר התורה הייתה שנת שמונה עשרה למלכותו. יאשיה מלך שלושים ואחת שנים, בין השנים 639 לפני הספירה, לשנת 609 לפנה"ס, בערך 54 שנים לפני חורבן הבית הראשון . לפי דברים אלה נאמרה נבואתו לפני שנת 621 לפנה"ס. מתוכן נבואותיו אנו רשאים לשער כי צפניה ניבא לפני שהכוחות המאוחדים של ממלכות בבל ומדי כבשו את נינווה בשנת 612 לפני הספירה, כשלוש שנים לפני מותו של יאשיהו. רעיון מרכזי בדברי צפניה הוא שה' יעשה משפט בכל הגויים שלא מכירים בו, וברשעי ישראל. שארית ישראל יירשו את הארץ, והגויים שימלטו מן הרעה, יכירו את ה'.

מחלקי הפרקים חלקו את נבואות צפניה לשלושה פרקים, שלכל אחד מהם נושא מרכזי, המקשר בין הנבואות שהוכנסו לפרק.
פרק א' מדבר על יום ה' שיבוא על העמים ובתוכם גם על יהודה. ביהודה יושמדו רק הפושעים ולפיכך מתאר הנביא את הפושעים ואת חטאיהם, ואת העונש שיבוא על ירושלים ויהודה.
מרכז הפרק השני הוא נחמה ליהודה. כאן מכניס הנביא את רעיון השארית, רעיון שמצאנו אצל ישעיה הנביא. הצדיקים ואלה שיחזרו בתשובה יוותרו. צפניה מדבר על 'שארית בית יהודה', 'שארית עמי', 'יתר גוי'.
פרק ג' עוסק אף הוא בחטאי יהודה. הנביא קובע שהעונשים שהוטלו על עמים אחרים נועדו לשמש אזהרה לעם ישראל. אך עם ישראל אינו לומד את הלקח. לפיכך יבוא העונש גם על יהודה. עונש אינו מטרה. הוא אמצעי להביא את העולם להכרה במלכות שדי, ולפיכך משלב הנביא בנבואותיו בפרק את חזון אחרית הימים: כל העמים ישובו אל ה'. הכל יקריבו קרבנות לה'. גלויות ישראל ישובו ויתקבצו בארץ. השארית שתשאר מעם ישראל תהיה נקיה מרשעים, ותשב לבטח בארצה.