ה' מתגלה אל משה בשם שבו לא התגלה אל האבות, וגם בני ישראל אינם מכירים אותו. לכן תמה משה, מה יאמר אל בני ישראל? איך יבא אליהם בשם שונה מהשמות שהם מכירים?
תשובתו של ה' לדברי משה: "הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתִּי לָהֶם, אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" (יג). מתחלקת לשלושה:
החלק הראשון בתשובתו של ה': "אהיה אשר אהיה" (יד) - לכאורה לא משנה מהו שמו.
החלק השני של תשובת ה': "אהיה שלחני אליכם" (שם) - 'אהיה' הוא כנראה אותו שם כמו שם הוי"ה: הא' התחלפה בי' והי' התחלפה בו', אבל השורש הוא אותו שורש. בלשון מדבר הוא אהיה, ובלשון נסתר הוא י-ה-ו-ה.
והחלק השלישי בתשובתו: "ה' אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם" (טו). מסתבר שזו התשובה העיקרית והחשובה ביותר, תשובה שעד היום אנו פותחים בה את תפלת שמונה עשרה שלוש פעמים ביום.
הקריאה בשם ה', או הכרת ה', היא דבר קשה ונעלה מן ההבנה האנושית. כל אדם מכיר את ה' כפי מדרגתו. השם יכול להשתנות, כי השם מתאר את אופן ההכרה של האדם את ה'.
אך ה' אינו מתגלה בהתגלות שלמה אל יחיד, כיון שהיחיד הוא בן חלוף. לעומת זאת עם שלם יכול לחוות התגלות. אך העם מאמין מכח אבותיו, וזוהי נקודת החבור לאלוקיו. הוא מאמין בה' ולא יאמין באל אחר. לכן העם צריך לדעת בבירור שה' שאת התגלותו הוא רואה, הוא אותו האל שבו האמינו האבות.
פרעה בוחן את ה' על פי שמו, ואם אינו מכיר את השם, אומר: "מי ה' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (ה', ב).
לעמת השקפה זו, אומר ה' למשה "אהיה אשר אהיה" (יד). כלומר: לא השם הוא העיקר. מה שחשוב הוא שנדע מי הוא ה', ולאו דווקא מה שמו.