יש מצבים שבהם גם 'סבלנותו' של האל מגיעה לקיצה, והוא עומד להפוך את העולם ולהחזירו למצבו הראשוני. אבל גם אז יש תרופה - לעתים דרך העם ולעתים דרך המלך. ולעיתים גם דרך כל אחד מאיתנו.
שלושת הפרקים שלפנינו (כ"ו, כ"ז, כ"ח) מתחילים כולם באותו הביטוי: "בראשית ממלכות" או "בראשית ממלכת" על יהויקים ועל צדקיה. חכמים, שאוזנם הייתה קשובה לכך, סברו שלכל ניסוח יש סיבה, ובוודאי לשימוש במילה 'בראשית', שהיא כידוע המילה הראשונה בתורה. לאור זאת דרשו כן:
"ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב "בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו" (ירמיהו כ"ו, א), וכתיב "בראשית ממלכת צדקיה" (ירמיהו כ"ח, א) - וכי עד האידנא לא הוו מלכי (וכי עד עכשיו לא היו מלכים)?
אלא בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים, נסתכל בדורו - ונתקררה דעתו.
בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה, נסתכל בצדקיה, ונתקררה דעתו" (בבלי סנהדרין קג עמ' א).
המדרש משתמש בביטוי הכפול לפרשנות אחת – האל רצה להחזיר את העולם לתוהו ולהתחיל את הבריאה מחדש, אבל כל פעם מסיבה אחרת. בתקופת יהויקים - בגלל מעשיו הקשים של המלך, ואילו בתקופתו של צדקיה - בגלל מעשי העם. ומדוע נמנע ההרס? כל פעם מהסיבה ההפוכה - בתקופת יהויקים העם הוא שהציל את המצב, ואילו בתקופת צדקיה המלך הוא שהציל את עמו.
המדרש לוקח את שלוש הפתיחות והופך אותן לאמירה. יש מצבים שבהם גם 'סבלנותו' של האל מגיעה לקיצה, והוא עומד להפוך את העולם ולהחזירו למצבו הראשוני. אבל גם אז יש תרופה - לעתים דרך העם ולעתים דרך המלך.
החשיבה שבכל זמן אפשרי שנחזור למצב של תוהו מעמידה את האדם במצב שבו הוא מנסה להשתפר, אולי בזכותו העולם יינצל.
באדיבות אתר 929