אחאב ובן הדד

חלוקת הפרק:
1. פס' א-כב: המצור והמלחמה הראשונה בין מלך ארם לאחאב
2. פס' כג-כה: העצות של עבדי מלך ארם
3. פס' כו-ל: המלחמה השנייה
4. פס' לא-לד: כריתת הברית בין אחאב למלך ארם
5. פס' לה-מג: הביקורת והנבואה הקשה על אחאב
 
1. פס' א-כב: המצור והמלחמה הראשונה בין מלך ארם לאחאב

א. הרקע למלחמה הוא המתיחות בין ארם לישראל שהחלה כבר בימי שלמה (י"א, כג-כה) ונמשכה בסוף ימי בעשא (ט"ו, יח-כ), כאשר בן הדד הפר את בריתו עם ישראל לאחר ששוחד על ידי אסא מלך יהודה.

ב. הרד"ק מפרש שאחאב מבין (או רוצה להבין) שדרישתו של מלך ארם בפס' ג עניינה הפיכת ממלכת לישראל לכנועה אך אין הכוונה ללקיחה בפועל של כל הממון מהבתים. אלא ששליחי מלך ארם מסבירים לו (ה-ו) שהכוונה ממש ללקיחת הדברים כפי רצון בן הדד. לזה מסרב אחאב, בעצת זקני הארץ, וכאן גם מתגלה נקודת הזכות שלו כדמות הדואגת לעם במישור הפיזי, וזו כנראה גם הסיבה שבגינה ניצח במלחמה (יג).

ג. פס' יח – דברי מלך ארם מבולבלים וחסרי הגיון ובפשטות זה נובע מהשכרות. אכן, העובדה שהוא מרשה לעצמו לנהוג כך באמצע המלחמה מלמדת על הביטחון המופרז שלו.

2. פס' כו-ל: המלחמה השנייה

פס' כח – כמו לעיל בפס' יג, גם כאן ניגש הנביא ומודיע על הניצחון אלא שכאן הנימוק הוא כפול: שלא יתחלל שמו של ה' (בעקבות טענת עבדי מלך ארם שאלוהי ההרים עזר לישראל) וכן ידיעת ה' בקרב ישראל.  

3. פס' לא-לד: כריתת הברית בין אחאב למלך ארם

מהמשך הפרק מתברר כמה חמור היה מעשהו של אחאב. וראו להלן. כעת רק נעיר שהעובדה שהוא מכנה את בן הדד "אחי" (לב) קשורה כנראה לתפיסה הכללית של מלכים באשר למעמדם המיוחד והמורם מעם. (על כך ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת הרב אלחנן סמט)

4. פס' לה-מג: הביקורת והנבואה הקשה על אחאב

התוכחה הנבואית בפסוקים אלו מוכיחה שהבעיה במעשיו של אחאב לא הייתה מדינית אלא רוחנית. הבעיה היא בכך שהמלחמה היא מלחמתו של ה' והוא זה אשר ניצח את המלחמה. העובדה שאחאב שחרר את בן הדד, ללא התייעצות עם נביא, מלמדת על כך שהוא חש כגיבור המלחמה וכמי שניצח את המלחמה. מסר נבואי דומה אנו מוצאים בסיפור אלישע במלכים ב פרק ו.