אשם פלשתי

שם העצם "אשם" בתנ"ך מתייחס כמעט תמיד לקרבן האשם, המכפר על עבירות חמורות וקשות במיוחד. ניתן להניח שאין זה בחינם שכלי הזהב שהביאו הפלשתים יחד עם הארון כונו אשם, אלא שהם באמת נועדו לכפר על חטאי הפלשתים.

כאשר אדם פוגע בזכויות הקניין של אדם אחר, הצעד הבסיסי בדרך לתיקון החטא ולכפרתו הוא לתקן את הנזק שנגרם - "והשיב את הגזלה אשר גזל" (ויקרא ה', כג). בדרך כלל, אם האדם יוזם את תיקון הנזק בעצמו, הוא גם פטור מכל תשלום אחר - האדם גרם נזק, הוא התחרט עליו ותיקנו; אין צורך בצעדים נוספים.

אולם, יש מקרים שבהם המנגנון הפשוט הזה לא מספיק - כאשר בחטא שבין אדם לחברו מעורבת גם פגיעה במישור שבין אדם למקום - כאשר אדם הסיג גבול שמיים, כביכול (ויקרא ה', יד-יט); או כאשר במסגרת ההונאה האדם נשבע לשקר (שם, כ-כו); ועוד דוגמאות.

במצב כזה, יש צורך לערב את הקב"ה בתהליך הכפרה. על האדם לשלם לצד הנפגע, מלבד סכום הפגיעה המקורי, גם חומש (תוספת של רבע מהנזק המקורי) ולהקריב קרבן אשם. האדם פונה לה' ומתוודה - אינני יכול לתקן את אשר עיוותתי. אני מתנער מחטאי וקונס את עצמי; ומבקש ממך שתסלח לי, לפנים משורת הדין, ותציל את נפשי משאול (על פי רמב"ן על התורה, ויקרא ה', טו).

גם בפרקנו, חטאם של הפלשתים השפיע גם במישור האנושי - גזלת עם ישראל מאוצרותיו היקרים, וגם במישור האלוקי - בביזוי הארון והצגתו כנכנע לאליל הפלשתים.

על מנת לכפר על החטא ולהסיר מעליהם את קצף ה', עליהם להשיב את הגזילה וגם להוסיף "קרבן" - כלים שיוקדשו לה', ויסמלו את כניעתם לו ואת בקשתם לסליחה - זהו קרבן האשם.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנ"ך, המהווה בית ללימוד התנ"ך בידי הנוער