בחינה צבאית ומדינית

את מהלך המלחמה עם ארם ואת סיבות הניצחון אפשר לבחון בשני אופנים: כהיסטוריה צבאית ומדינית או במבט פנימי אלא שורשי הדברים. בבחינה השגרתית היתה כאן שרשרת של סיבות מדיניות וצבאיות שהובילו לנצחונו של אחאב:
בן הדד השתלט על כל ממלכות ארם ושבטיהם - שלושים ושנים מלכים. נחיתות בני ישראל בגלעד ובבשן פיתתה אותו לראות בהם טרף קל, על כן התעלם מן האיום האשורי על עורפו, התגרה בישראל ויצא בדרך הארוכה הפתוחה אל שערי שומרון.
יחסי הכוחות לא היו שווים כדברי בן הדד אלא שהוא נסחף בגאוותו לפעול בהתנשאות וחצנות. הוא דרס את אחאב ודחה את ניסיונות הכניעה שלו. הוא לא רצה באחאב כבעל ברית - כמלך השלושים ושלושה מן הוואסלים שסביבו - אלא רצה לראות בעליבותה של שומרון לבוז אותה ולהחריבה.
דרישתו הראשונה של בן הדד כוונה אל המלך בלבד: הוא דרש את נשי אחאב בניו כספו וזהבו. בפעם השניה העלה את רמת דרישותיו והסלימן. כאן לא נאמרו עוד הדברים באחאב לבדו אלא גם בבתי העם. עתה אין זה מעשה סמלי שנועד להשפיל את גאוות המלך, אלא שינוי ממשי במעמדו של העם שיידרש וישתעבד ממש. אחאב היה מוכן לוותר על כבודו האישי, כפי שהדגיש באוזני העם, אבל לא היה יכול להסכים לפגיעה ממשית בציבור כולו.
במצב זה לא נותר לאחאב ולעם מוצא, אלא מלחמה. לעומת בן הדד נהג אחאב בתבונה וזהירות. הוא ניסה לא להחריף את העימות כדי להמנע ממלחמה. אפילו את תשובתו השלילית נסיח בזהירות ונימוס.

נערך על ידי צוות אתר התנ"ך מתוך ספרו של הרב יגאל אריאל, 'עוז מלך – עיונים בספר שמואל', בהוצאת מדרשת הגולן.