בין אתונה לירושלים

'ברית בין בתרים' נזכרת רק פעמיים בכל התנ"ך – באברהם ובצדקיהו. יש לציין שהבטחתו של ה' לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו) נוגעת ישירות ליציאה מעבדות "בארץ לא להם".

צדקיהו, שתקוות גדולות מאד תלו בו (גם בזכות שמו), ניסה להחזיר את ירושלים למסלול שיקום אחרי הגליית יהויכין; חלק מניסיון השיקום היה ברית שחרור העבדים. ברית זו יכלה להיות הנדבך השלישי בשיבת יהודה לצור מחצבתה, אחרי פסח חזקיהו שאיחד את שבטי ישראל (דברי הימים ב כ"ט-ל'), ואחרי ברית ספר התורה בפסח יאשיהו (מלכים ב כ"ג). שחרור עבדים המוני עם מחיקת החובות במעמד הברית בקץ השמיטה כלל כל מי שעבד לפחות שש שנים.

אבל שרי יהודה גררו את צדקיהו למרד נוסף נגד בבל.

במצב של מלחמה היה צורך דחוף בעבדים, כדי להחזיק את משקי הבית של הלוחמים המגויסים, ובנוסף, לא היו לעבדים המשוחררים אפשרויות כלכליות לעמוד על רגליהם. הם חזרו לאדוניהם הקודמים לבקש עבודה ופרנסה במקומות המוכרים – את זה ניצלו בעלי העבדים, אשר במקום לתת להם עבודה בשכר, כמתחייב מן הברית, כבשו אותם מחדש לעבדותם, כאילו רצו הם להישאר עבדים נרצעים. על כך באה התגובה הקשה של הנבואה.

למרבה ההפתעה, באותו זמן ממש התרחש אירוע דומה ביותר – באתונה. העבדות הייתה שכיחה מאד ביוון, כמו בכל הארצות המפותחות. באתונה התפתחה חברה עירונית; רוב האדמות שהיו שייכות לאיכרים קטנים, שועבדו כמשכונות להלוואות שאי אפשר היה לפרוע אותן; בעלי האחוזות הגדולים הפכו לאדוני הקרקעות; האיכרים הקטנים הפכו לאריסים (שמקבלים שישית היבול), ועדיין נזקקו להלוואות, שלא יכלו לפרוע – הם נאלצו למשכן את עצמם ואת בני ביתם, וכך גדלה מאד שכבת העבדים. המרירות גאתה, ואתונה עמדה בפני מלחמת מעמדות.

בשנת 594 לפנה"ס*, בהסכמה כללית, נתמנה סולון ל'אַרכון' [=נושא משרה בכירה], כבורר יחיד; החוק הראשון שחוקק היה 'הסרת העול' – הוא ביטל את המשכנתאות על הגוף ועל האדמות, והחזיר לאיכרים את חירותם ואת אדמותיהם. בשנה אחת הציל סולון את אתונה ממלחמת אזרחים על ידי ביטול העבדות הכלכלית, בחוק הדומה ליובל שבתורה (ויקרא כ"ה), עם שמיטת חובות (דברים ט"ו); סולון נחשב המחוקק הגדול של אתונה בעיקר בזכות 'הסרת העול'.

ירושלים יכלה להוביל את התרבות העולמית יחד עם אתונה, אבל המרד חסר התוחלת נגד האימפריה הבבלית, תוך הפרת הברית, הסירו את ירושלים ממפת ההתרחשות העולמית הגלויה.

בחירת ה' בישראל המשיכה לחולל נפלאות והובילה להשפעה יהודית, מוסרית ודתית, על העולם כולו – אבל מתוך מחשכי הצמצום הגלותי, מתוך הנדודים וההישרדות.

לחלל הזה נכנסה אתונה, שבדיוק באותן שנים שחררה עבדים, החזירה אדמות לבעליהן ומחקה חובות, בהתאמה לאידאלים של התורה. עד היום מובילה הרוח האתונאית את הדמוקרטיות המערביות, את המדעים, את הפילוסופיה ואת החירות.

______________________________________

* בתאריך המקובל, זו שנת 3 לצדקיהו, שהייתה גם שנת שמיטה.

באדיבות אתר 929