"ויקרא אל משה" (א', א) - אומר רש"י: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צווים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו. אבל לנביאי אומות העולם - מעלה עליהם כלשון עראי וטומאה, שנאמר 'ויקר א-להים אל בלעם' ". להתגלות הקב"ה לנביאי ישראל קודמת קריאה, בעוד שלנביאי אומות העולם הוא נגלה במפתיע, במקרה, ללא הודעה מוקדמת; לנביאי ישראל יש זמן להתכונן לנבואה, לנביאי עכו"ם - אין.
כמו להכנה לנבואה, גם להכנה למצווה יש חשיבות עצומה. ערכה של המצווה פחות בהרבה אם נכנסים אליה ישר, ללא הכנה נפשית מוקדמת. התכוננות למצווה מביאה את האדם להזדהות עמה וליצוק לתוכה ערך רב יותר.
ההכנות המרובות לחג הפסח מעניקות לו משמעות רבה. בעיות של חמץ ניתן לפתור גם ללא הניקיון המתמשך, אך לניקיון זה יש חשיבות כהכנה לחג, שתורמת רבות להרגשה.
התורה מצווה להכין מראש לשבת - "והכינו את אשר יביאו". התורה מצריכה הכנה לסעודות שבת ויום טוב על שום חשיבותן המיוחדת וכדי ליצור אותה חשיבות.
כך יש להבין גם את מוסד האירוסין. הקשר בין בעל ואישה הוא חם יותר וטוב יותר כאשר קודמת לו תקופת הכנה ממושכת.
רעיון ההכנה הוא גם העומד ביסוד המנהג לומר "הנני מוכן ומזומן" לפני קיום מצווה - אי אפשר לגשת למצווה סתם כך, ללא הכנה מוקדמת. ועוד יש לציין בעניין זה את ההכנה לתפילה: המשנה בברכות דף ל ע"ב אומרת שחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני כל תפילה כדי להתכונן אליה.
אמנם יש ביהדות גם מקום לספונטניות. הגמרא במגילה ז ע"ב אומרת כי "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". וכי היהדות מעודדת מצב של ספק ושל העדר יכולת הבחנה בין רע לטוב? כוונת הגמרא היא שאדם צריך להגיע למצב שבו הוא פועל בשכל ישר ופשוט, אינו מסתפק בשאלות מסובכות, אינו מעסיק את ראשו בלמדנות יתרה ובהתלבטויות הלכתיות, בקיצור: להיות יהודי פשוט וספונטני, העובד את ה' בשמחה ובטוב לבב כמו שיכור. אך לא לחינם מצוי מקומה זה של הספונטניות דווקא בפורים - אחרי שנה שלמה של הכנות, שרק בעקבותיהן ניתן לדעת בוודאות כי פרץ הספונטניות יוביל להתפרצות של שמחה בעבודת ה'.
נערך על ידי צוות אתר התנ"ך באדיבות בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון.