בן אדם מלאך

"הבעל שלי? הוא ממש מלאך!", אומרת אישה לחברתה.
"אכן, גם שלי הוא לא בן אדם...", משיבה לה חברתה...

על בסיס האמור בפרקנו: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא" (ז), דרשו חכמים בתלמוד (מועד קטן יז): "אם דומה הרב למלאך ה' - יבקשו תורה מפיו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיו".

דימוי הרב, מורה הדרך והמנהיג הרוחני כ"מלאך ה' צבאות" עשוי לעורר תהיות. כך בוודאי בדורנו, המגלה חשד - ובצדק - כלפי כל מיני "מלאכים" פלאיים, המתיימרים לבוא בסוד עליון, לדעת מה צופן העתיד, לעשות מעשי נסים ולנהוג מנהג שאינו "מנהג בני אדם".

עיון במקרא מלמד שהוא רווי "מלאכים", למיניהם וסוגיהם. אך מה טיבו של "מלאך" זה המתואר במקרא - האמנם הוא יצור פלאי, על טבעי, עם הילה לראשו וכנפי ברבור צחות כשלג, מרחף מֵעַל, או שמא דמותו כדמות אדם מן השורה, העושה בשליחות האל, ומבשר בשורות?

עשרות מלאכים ממלאים את חלל עולמו של המקרא. למן מלאך החבלה - שבידו להט החרב המתהפכת - הניצב בשער גן העדן מאז הגירוש, כ"סלקטור" אימתני, דרך המלאך שמבקש להניא את אברהם מלעקוד את בנו האהוב; מלאכים שמתפקדים כמעין "אולטרא-סאונד" או רופא-מיילד, המבשרים לאברהם ושרה ולמנוח ואשתו כי ייוולד להם בן; מלאכים אנרכיסטיים ה'הופכים' את סדום, ומלאכי חלום יעקב העולים ויורדים בסולם; מלאך המבקש להטות את אתונו של בלעם מן הדרך והמלאך המשכנע את גדעון שהוא ורק הוא יושיע את ישראל, ועוד כהנה וכהנה.

בשונה מתרבויות אחרות, דומה שאחד מקווי האפיון הבולטים של המלאך המקראי הוא דווקא היותו מעין "בן אדם", מלאך שאינו "מלאכי" בעליל. לא יצור פלאי בעל כנפיים המרחף מעל, אלא מעין אדם מן השורה, ההולך ובא, מדבר ועושה, עולה ויורד בסולם ואינו עף בשמים.

זהו המלאך שאותו מציב הנביא מלאכי כדגם, אות ומופת למנהיג רוחני. לא מעשי נסים, לא חיזוי עתידות, אלא הגדת תורת אמת וחינוך לערכים, מי ש"עוולה לא נמצא בשפתיו" (ו), בעל יושר ויושרה, דובר אמת בלבבו שתוכו כברו. לא "עושה חדשות" או מפיץ קמעות ומים קדושים, לא "בעל מלחמות", איש ריב ומדון, לא מלאך מוות אלא כזה ההולך "בשלום ובמישור" (ו), ורואה את תפקידו בשמירת דעת, בעשיית צדק, בתיקון העולם ובהשבת רבים מעוון.

רק מלאך כזה - ראוי להיות שליח ה' ש"תורה יבקשו מפיהו" (ז).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

באדיבות אתר 929