"בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר" (איכה ד', ב)
איכה רבה (וילנא) פרשה ד
מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול שברומי. אמרו לו: תינוק אחד יש בבית האסורין בקלון. הלך שם, ראה תינוק אחד יפה עינים טוב רואי, וקווצותיו סדורות לו, עומד בקלון. עמד על פתחו לבדקו וקרא עליו הפסוק הזה: "מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים" (ישעיה מ"ב, כד). ענה התינוק אחריו: "הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו" (שם). כיון ששמע ר' יהושע קרא עליו: "בני ציון היקרים המסולאים בפז" (איכה ד', ב) וזלגו עיניו דמעות. ואמר: מעיד אני שמים וארץ, שמובטח אני בזה, שמורה הוראה בישראל. והעבודה, שאיני זז מכאן, עד שאפדנו בכל ממון שיפסקו עליו. אמרו: לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה. ולא היו ימים מועטים עד שהורה הוראה בישראל. ומנו? [=ומיהו?] ר' ישמעאל בן אלישע.
איכה רבה - מדרש אגדה פרשני על מגילת איכה. המדרש נערך בארץ ישראל, ככל הנראה במאה החמישית או השישית לספירת הנוצרים. לאחר עריכתו נעשה שימוש רב במדרש בדרשות בציבור בתשעה באב, וכך במשך הזמן הפך לשני חיבורים נפרדים, המשקפים נוסחים שונים של המדרש. נוסחים אלה התפתחו במקומות שונים: נוסח אחד התפתח באיטליה ובאשכנז והנוסח השני התפתח בספרד ובמזרח; לכל אחד מן הנוסחים נוספו מקורות שונים ומגוונים שעניינם אבל ונחמה. בידינו שתי מהדורות דפוס של המדרש המשקפות את שני נוסחיו: מדרש איכה רבה, בתוך 'מדרש חמש מגילות', ומדרש איכה רבה במהדורת בובר (מתוך: ע' רייזל, מבוא למדרשים, מכללת הרצוג תשע"א)