נעמי מצווה את רות להתכונן למפגש עם בועז ואז לרדת לגורן, אך רות משנה את הסדר - היא יורדת לגורן ורק שם מתארגנת למפגש. כיצד מבינים הפרשנים את פשר שינוי הסדר?
אחת מדרכי המדרש האהובות על חכמים היא השוואה בין ציווי ובין עשייה. הפער ביניהם שלעיתים הוא חלק מדרך הביטוי או הסיפור, הופך בחז"ל לענייני תוכן וערך.
כך גם בסיפור שלנו - נעמי מצווה את רות: "וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן..." (ג). אבל כאשר רות מבצעת את הציווי נראה שהסדר אחר: "וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ" (ו). קודם היא יורדת לגורן ורק אחר כך מבצעת את כל ההכנות למפגש.
וכך אומר המדרש על פסוקים אלו:
""תן לחכם ויחכם עוד" (משלי ט', ט),
אמר רבי אלעזר: זו רות המואביה ושמואל הרמתי.
רות - דאילו נעמי קאמרה לה [אמרה לה]: "ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך וירדת הגרן",
ואילו בדידה כתיב [בה כתוב]: "ותרד הגרן" והדר [ואחר] "ותעש ככל אשר צותה חמותה"".
(תלמוד בבלי שבת קיג ע"ב)
המדרש לוקח פסוק במשלי ומחבר אותו לפסוקים שלנו. הוא אומר שאם מביאים לפני חכם סיטואציה שיש בה תחכום הוא מוסיף עליה משלו. וכאן נעמי מבקשת מרות להסתדר ולהתייפייף ואז ללכת לגורן של בועז, ואילו היא הולכת ורק אחרי זה מכינה את עצמה למפגש.
הפרשנים של מדרש זה מסבירים שחכמתה של רות היתה בכך שהיא הבינה שאם היא תסתובב לבושה בבגדים מיוחדים, רחוצה ומוכנה למפגש, כל בר דעת יבין שיש כאן הכנה למפגש והלשונות הרעות יעבדו שעה נוספת. רות הולכת לבושה בבגדיה הרגילים ורק בגורן במקום המוסתר היא מכינה את עצמה.
פרק זה הוא אחד הפרקים הנועזים במקרא. חז"ל בדרכם העדינה הפכו אותו בפסוק זה ובפסוקים אחרים לכזה שיש בו צניעות וצנעה.
באדיבות אתר 929