בריאת העולם ודמוקרטיה

מי אמר שיהדות ודמוקרטיה עומדים בסתירה?

פרקי הבריאה אינם עולים תמיד בקנה אחד עם תיאוריות מדעיות אודות היווצרות היקום, אך אם נוריד לרגע את המשקפיים ההיסטוריות ונרכיב את המשקפיים הערכיות נבחין בבשורה חשובה מאין כמותה העוסקת באדם ובעולם.

פרק א' בבראשית פורט את ימי הבריאה, החל מ 'יום אחד' וכלה ביום השביעי.

הבריאה איננה מקרית אלא נעשית על פי רצונו ומאמרו של הא-להים, הבריאה מתרחשת ב'טוב', היא מאורגנת היטב - כל יום מכין את התשתית ליום הבא, ולבסוף, היא בעלת תכלית: לברואים השונים ישנו תפקיד והם משתלבים במערך הכולל של היקום.

מה המשמעות של חיים בעולם מסוג זה, עולם המכוון לטוב, עולם מסודר ובעל תכלית שהינו פרי רצונו של הבורא?

אדם החי בעולם הזה אמור להבין היטב את המנגנון - דבר איננו קורה באופן מקרי, אין כוחות רוע השולטים בעולם או מתגוששים עם כוחות הטוב (כפי שיש בסיפורי בריאה מיתולוגיים).

עולם מובן מסוג זה מאפשר לאדם להתנהל בו באופן מיטבי, שכן 'מפת הדרכים' פרושה בפניו והוא בן חורין לקבל החלטות ולחתור למימושן ובעיקר ליטול אחריות על חייו הוא ועל חיי הסובבים אותו.

דברים דומים ניתן לומר על התרבות הדמוקרטית, תרבות שיש בה שקיפות שלטונית, המעניקה לאדם זכויות, המקפידה על חלוקת רשויות, הליכים משפטיים הוגנים, שוויון ועוד. תרבות בה אין מקום לסיפורים קפקאיים...

מסתבר שכך בדיוק מסבירה פרופסור רות גביזון את מעמדו של האדם בתרבות הדמוקרטית:

"למעשה, גם התמיכה בזכויות האדם וגם הבחירה בדמוקרטיה מתחייבות מאותן אמונות בסיסיות על החיים הטובים ועל ההסדרים החברתיים הראויים. אדם שכבודו נשמר הוא אדם חופשי, הנוטל חלק בהכרעות הקובעות את גורלו ואת תחומי אחריותו. זהו האדם שאותו מניחה התורה הדמוקרטית." 

(זכויות האדם והדמוקרטיה רקע רעיוני, רות גביזון דרך ארץ דת ומדינה, אסופת מאמרים והרצאות בנושא יהדות, שלטון וערכים דמוקרטיים, ירושלים תשס"ב, עמודים 97-107)

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג