בפרקנו ובעוד מקורות מוזכרים גבולות הארץ כגבולות רחבי ידיים. אולם באופן מעניין מוזכרים בכתוב גם גבולות מצומצמים בהרבה. למה ניתנו לארץ מראש שתי מערכות שונות של גבולות? הכתוב בפרקנו משיב על השאלה.
במספר מקומות בתורה מוזכרים גבולות ארץ כנען שניתנה ירושה לאבותינו ולעם ישראל. המקום הראשון הוא בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, יח), השני בפרקנו (פס' לא), השלישי בפתח נאום משה בספר דברים (דברים א', ו-ח) וכן בערבות מואב (דברים י"א, כג-כד). בכל המקומות הללו מתוארים הגבולות כרחבי ידיים, הכוללים את כל הארץ הנושבת שבקדמת הים התיכון. בצפון - נהר פרת, בדרום - ים סוף, במערב - הים התיכון, במזרח - המדבר הסורי.
אולם, בפרשת מסעי הלוא היא פרשת הנחלות מופיעים גבולות הרבה יותר מצומצמים: אין שם נהר פרת ולא ים סוף. גם אין מדבר ולא נהר מצרים. לפי פשוטם של המקראות, שתי מערכות הגבול אינן תיאור מעשי של הגבולות שנכבשו או של גבולות יישובם של בני ישראל בתקופה היסטורית כל שהיא. שתיהן מערכות תיאורטיות ואם כן יש לשאול למה ניתנו לארץ מראש שתי מערכות שונות של גבולות?
יש הפותרים את הבעיה על ידי הגדרת הגבולות הרחבים בשם 'גבולות ההבטחה'. רוצה לומר, אין אלו גבולות מחייבים, אלא הבטחה ערטילאית יש כאן המחייבת רק את הבורא להעניק בעת שיעלה רצון מלפניו את הגבולות הללו לעמו. דיעה זו אינה סבירה מבחינה רעיונית ואינה עומדת במבחן הכתוב. משניהם עולה כי הגבולות הרחבים הם אכן גבולות יעוד וציווי ולא רק גבולות הבטחה.
נראה שהכתוב בפרקנו משיב על השאלה. הכתוב מדבר על כך שכיבוש הארץ יתרחש בתהליך איטי. הארץ שיועדה לישראל היא גדולה ורחבה. לפי שעה, אין בכוח ישראל לרשת את הארץ כיון שהם עדיין מעטים. הקב"ה מוכן לגרש את יושבי הארץ מפני בני ישראל, אבל לא כדי להביא שממה לעולם. הפיתרון הנכון והאמיתי הוא בשיטת השלבים. בשלב ראשון מגדירה התורה ארץ גרעינית שאותה יוכלו בני ישראל לכבוש וליישב כבר בדור הזה. בהמשך, לכשיפרו בני ישראל בכמות ובאיכות ישלימו את הורשת הארץ כולה.
לקריאה נוספת בנושא 'גבולות הארץ'
נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך הספר 'מקום בפרשה' בהוצאת ידיעות אחרונות