"וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לַה' שִׁשִּׁים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים רָחְבּוֹ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתוֹ" (מלכים א ו', ב)
תלמוד בבלי סנהדרין דף ז עמוד א
ההוא דהוה קאמר ואזיל [=ההוא שהיה אומר והולך]:
כי רחימתין הוה עזיזא [=כאשר האהבה הייתה עזה] - אפותיא דספסירא שכיבן [=היינו שוכבים על רוחב של חרב].
השתא דלא עזיזא רחימתין [=כעת שאהבה לא עזה] - פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן [=מיטה בת שישים אמות לא מספיקה לנו].
אמר רב הונא: קראי כתיבי [=פסוקים כתובים], מעיקרא [=מתחילה] כתיב: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת" (שמות כ"ה, כב), ותניא: ארון תשעה וכפורת טפח - הרי כאן עשרה.
[ביאור שטיינזלץ: ומתחילה כשהיתה חיבת ה' לישראל היתה שכינה מתגלה אף במקום מצומצם זה]
וכתיב: "והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו" (מלכים א ו', ב), ולבסוף כתיב: "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי איזה בית אשר תבנו לי" (ישעיהו ס"ו, א).
[ביאור שטיינזלץ: שכאשר חטאו ישראל בית המקדש כולו אינו רחב למדי שתשרה בו שכינה]