פרק ל"א אמנם מביא את דבריה של אם למואל אך נפתח בכותרת "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא" (א) מה פשר העניין? ומה פשר השילוב בין שני חלקי הפרק?
פרק ל"א בספר משלי נפתח בכותרת: "דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ מַשָּׂא, אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ" (א).
הפסוקים הבאים, פסוקים ב-ט, הם דברי אמו של למואל, הפונה אל בנה (ברי=בני): "מַה בְּרִי! וּמַה בַּר בִּטְנִי! וּמֶה בַּר נְדָרָי!... אַל לַמְלָכִים, לְמוֹאֵל, אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן... פְּתַח פִּיךָ, שְׁפָט צֶדֶק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן!".
אם כך, מדוע נקרא הפרק "דברי למואל"? היה ראוי לקרוא לו "דברי אם למואל!". שתי תשובות:
1. מחבר ספר משלי מצטט את למואל המצטט את אימו. למואל היה כנראה המלך של שבט מַשָּא - אחד מבני ישמעאל שהתגוררו בחצי האי ערב. הוא הגיע לפגוש את שלמה יחד עם שאר מלכי ערב: "לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים וּמִסְחַר הָרֹכְלִים, וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב וּפַחוֹת הָאָרֶץ" (מלכים א י', טו). בפגישה ביניהם, סיפר למואל לשלמה על דברי התוכחה של אמו, ושלמה החליט לשלב אותם בספרו.
ומדוע חשוב להדגיש שאלו דברי האם? אולי כדי להדגיש שהקטע, המדבר לכאורה נגד נשים: "אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ" (ג), נאמר על-ידי אשה.
2. דברי למואל אכן מופיעים בפסוקים י-לא: "אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא... וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ". זהו שיר שבח ששר למואל לכבוד אמו. פסוק א מתאר, אם כן, את תוכן הפרק בסדר הפוך:
"דברי למואל מלך משא" - פסוקים י-לא;
"אשר יסרתו אמו" - פסוקים ב-ט.
ומדוע שולבו שני הקטעים הללו בפרק אחד?
1. להראות את גדולתו של למואל, שאהב את אמו ושיבח אותה גם ובמיוחד אחרי שיסרה אותו, כמו שנאמר: "הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" (משלי ט', ח).
2. ליצור תמונה מאוזנת ביחס לנשים: לעומת האזהרה בפסוק ג: "אל תתן לנשים חילך", ישנו שיר שבח בפסוקים י-לא על אשת חיל.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
מתוך אתר הניווט בתנ"ך