"וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם. וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר" (דברים ב', טז-יז)
רש"י:
ויהי כאשר תמו... וידבר ה' אלי... -
אבל מִשלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה 'וידבר' אלא 'ויאמר',
ללמדך, שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת,
ללמדך, שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל.
חזקוני:
'דבור' משמע מפיו רבוי דברים והוא ענין חיבה,
כגון שני אוהבים שמדברים זה עם זה מתוך חבה,
אבל 'אמירה' משמע מיעוט דברים אמירה גרידא בעלמא.