דניאל מנבא על גוג

"וְיִטַּע אָהֳלֵי אַפַּדְנוֹ בֵּין יַמִּים לְהַר צְבִי קֹדֶשׁ וּבָא עַד קִצּוֹ וְאֵין עוֹזֵר לוֹ" (דניאל י"א, מה)

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר בְּיִשְׂרָאֵל גֵּי הָעֹבְרִים קִדְמַת הַיָּם וְחֹסֶמֶת הִיא אֶת הָעֹבְרִים וְקָבְרוּ שָׁם אֶת גּוֹג וְאֶת כָּל המונה הֲמוֹנוֹ וְקָרְאוּ גֵּיא הֲמוֹן גּוֹג" (יחזקאל ל"ט, יא)

מלבי"ם ליחזקאל ל"ט, יא

"והיה ביום ההוא" - הנה נבא [יחזקאל] כדניאל על גוג,

ואמר [דניאל] "ויטע אהלי אפדנו בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו" (דניאל י"א, מה), שיטע אהל כללי בין הים ובין הר ציון. 

מבאר כי במקום ההוא ימצא קבר לכלל מחנהו,

שקדמת הים שיטע שם אהלי אפדנו,

נמצא גיא בין שני הרים,

עד שהעוברים קדמת הים יתעכבו שם מלכת דרך ישרה מפני הגיא הזה,

כי היא חוסמת ומונעת את העוברים,

ושם יפלו על ידי ה' בחזירתם אל אהליהם אצל הים,

ושם יקברו אותם.

מלבי"ם - ר' מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (1809-1879), נולד בפולין ונפטר ברוסיה. רוב שנותיו נדד במזרח אירופה ושימש כרב בערים אחדות. בפירושו לתורה, "התורה והמצווה", מביא את מדרשי ההלכה ודן בהם בהשוואה לפשט הפסוקים תוך דיוקים בדקדוק המקרא.