חכמים תיארו את כלב כבעל אופי מרדני, כפי שניכר היה כשמרד בעצת המרגלים. לכלב היה הרבה אומץ לב ואמונה אך להנהגת האומה צריך גם שיקול דעת ומתינות ובכך הצטיין יותר יהושע.
כלב מילא אחר דבר ה' בשלמות ללא כל ערעור והרהור, ומסר את נפשו על כיבוש הארץ מתוך אמונה תמימה ושלמה. כלב היה נכון לכל מאמץ והקרבה למען אמונתו ולמען טובת ישראל. הוא לא נגרר אחרי המרגלים והיה הראשון שהגיב על דבריהם, והוכיח בכך את עצמאותו ועקביותו. גם בזקנותו לא נס ליחו והוא שקפץ ראשון להילחם בענקים: "ככחי אז וככחי עתה" (יא).
חכמים תיארו אותו כמרדן נצחי: "מרד זה כלב, ולמה נקרא שמו מרד, שמרד בעצת המרגלים" (סנהדרין י"ט ב). כלב הוא מרדן ותיק הלוחם במציאות ללא פשרות כדי להתאימה לעקרונותיו. בין האישים והשבטים שביקשו להם בספרנו נחלה, רק כלב בא אל יהושע וביקש נחלה כדי להילחם עליה.
כלב הזכיר ליהושע את השותפות בניהם ואת ההבטחה האלוקית לשניהם, אבל למרות הקשר ההדוק בין יהושע לכלב, הם לא קורצו מחומר אחד. לכאורה איחר יהושע להגיב לדברי המרגלים ונגרר אחרי כלב, אולם מלחמתו במרגלים הייתה אחרת, דבריו היו מאופקים, מחושבים ומעמיקים יותר. אישיותו של יהושע הייתה מורכבת ודרכו אחראית יותר.
כלב היה מעורב בדברים באופן אישי מידי. הוא הדגיש את זכויותיו האישיות, מלחמתו על חברון נחלתו לבשה אופי אישי מאוד, בעוד שתפיסתו של יהושע פחות רגשנית ואישית ויותר הכרתית, ציבורית וכללית.
כאשר בחרו משמים יורש למשה לא נבחר כלב למרות מעלותיו וזכויותיו, ודווקא יהושע נמצא ראוי לכך. להנהגת העם ולראשות צבא הכיבוש לא די באמונה ואומץ לב, אלא דרושים גם שיקול דעת ומתינות.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'עוז וענווה – עיונים ביהושע ושופטים', בהוצאת מדרשת הגולן