איסור עקירת עץ פרי נאמר בתורה כהוראה לחיילים הנמצאים במצור אולם מורחב על כל אדם בכל מקום. עיקר האיסור הוא כאשר הדבר נעשה לחינם, אמנם במקום צורך גדול התירו.
איסור עקירת עצי פרי נאמר בתורה כהוראה לחיילים, שגם כאשר הם צרים על עיר האויב, לא יעקרו ולא ישחיתו את עצי הפרי.
ומבאר הרמב"ן שהאיסור נאמר באופן מיוחד לחיילים, משום שפעמים רבות מתוך סערת המלחמה מתפתח בקרב החיילים יצר נקמנות והשחתה, ובמיוחד כאשר יערכו מצור סביב לעיר, ובמשך שבועות ימתינו לכניעת האויב בחוסר מעש ושעמום, הם עלולים לכלות את זמנם בהרס העצים שמסביב. ועל כן ציוותה אותם התורה באופן מיוחד, שיזהרו שלא להשחית את עצי הפרי, "כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה".
עוד הוסיף הרמב"ן, שיש במצווה זו ביטוי לאמונה שה' יצליח את דרכם של חיילינו, ועל כן לא כדאי להשחית את עצי הפרי, שהרי עצים אלו יהיו שלנו לאחר המלחמה.
אבל אם מוכרחים לעקור עצים כדי לנצח במלחמה, כגון כשהיו מוכרחים לבנות דייק סביב העיר כדי להבקיע את חומותיה, ולא היו בסביבה מספיק חומרים לבניית הדייק, אזי מותר היה לעקור עצי פרי לשם כך, כי יש בזה צורך גדול.
ואף שאיסור עקירת עצי פרי נאמר בתורה לגבי חיילים, הוא חל על כל אדם בכל מקום. ורק במקרים מסוימים שנזכרו בהלכה, מותר לעקור עצי פרי. עוד חשוב לציין, שגם לגרום מוות לעץ אסור. למשל, אסור לייבש עץ פרי על ידי פגיעה באמת המים שמשקה אותו (רמב"ם הל' מלכים ו, ח).
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך ומאור הורוביץ מישיבת הר ברכה