האם יש מקום לשנאה?

"הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ" (ירמיהו י"ב, ח)

קהלת רבה (וילנא) פרשה ג ד"ה ב ר' יהושע

עת לחשות - דכתיב (ישעיה מ"ב, יד): "החשיתי מעולם" וגו',

ועת לדבר - דכתיב (ישעיה מ', ב): "דברו על לב ירושלים" וגו',

עת לאהוב - דכתיב (מלאכי א', ב): "אהבתי אתכם אמר ה'",

ועת לשנוא - דכתיב (ירמיה י"ב, ח): "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה",

עת מלחמה - דכתיב (ישעיה ס"ג, י): "ויהפך להם לאויב" וגו',

ועת שלום - דכתיב (ישעיהו ס"ו, יב): "הנני נוטה אליה כנהר שלום" וגו'.

לפירוש המלבי"ם על הפסוק

קהלת רבה - מדרש קהלת רבה (הנקרא בפי הראשונים 'מדרש קהלת') הוא מדרש אגדה פרשני על מגילת קהלת. המדרש נערך, ככל הנראה, בארץ ישראל במהלך המאה השביעית או השמינית. המדרש במקורו היה מחולק לשלושה סדרים אולם בדפוסים המאוחרים חולק המדרש לשנים עשר פרשות החופפות את פרקי המגילה. המדרש מפרש את פסוקי המגילה לפי סדרם כמעט ללא דילוגים.