האם הארץ שהובטחה לאברהם ולזרעו היא מתנה חדשה או שמא הקב"ה מבטיח להחזיר לו את מה שבעצם כבר שייך לו? האם הארץ הייתה שייכת בתחילה לשֵׁם, ואברהם צאצאו זכה בה מכוחו או אולי היא הייתה שייכת לחָם? נראה שישנם מדרשים חלוקים בנושא.
פעמיים בפרקים י"ב-י"ג מדגיש הכתוב "וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ" (י"ב, ו; וכדומה לכך י"ג, ז).
רש"י מסביר, על פי המדרש, את משמעות הפסוק:
"היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו... לפיכך 'ויאמר ה' אל אברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת' (ז), עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם" (רש"י, י"ב, ו).
על פי דבריו, הארץ ניתנה לשם ולזרעו והקב"ה מבטיח לאברהם להשיב לו את מה ששייך לו.
אלא שבמקומות אחרים, רש"י מביא מדרשים המציגים עמדה הפוכה. כך, לדוגמא ברש"י הראשון על התורה:
"... ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קי"א ו) 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים', שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
התשובה על טענת אומות העולם שישראל גזלו את הארץ משבעת העממים (צאצאי חם) היא, שזה היה רצונו של ה' לקחת מהם ולתת לישראל. משמע, אם כן, שהארץ לא הייתה שייכת בתחילה לזרעו של שם.
לפנינו, אם כן, שתי גישות בשאלה המוסרית של כיבוש הארץ על ידי עם ישראל: גישה אחת הטוענת שזו זכות מוסרית טבעית, החזרת הרכוש לבעליו, וגישה אחרת הטוענת שזו זכות מוסרית מכוחו של ציווי והחלטתו של ה'.