חורבנה של אשור היה כדי ללמד את העמים-העצים, שלא לגבוה בקומתם וברום לבבם. מצרים, החלשה מאשור, לא למדה את הלקח וסופה קרוב גם הוא.
זהו כבר הפרק השלישי העוסק במצרים. ראינו ביקורת על פרעה, תיאורי חורבן ושממון, ואף קינה על מצרים. אם כן, מה באה לחדש הנבואה הנוספת הזו על כל הנאמר לעיל? ואיך היא קשורה לגולי יהודה בתוכם נמצא הנביא?
נדמה שהתשובה נמצאת מיד בהתחלה, בשאלה הרטורית המופנית לפרעה: "אל מי דמית בגודלך?"
כאשר פרעה מאוים בכך שנבוכדנצאר הולך לעלות עליו למלחמה, הוא רגוע, ובוטח בכחו כאילו הוא שווה ערך לכח שהיה לאשור. פרעה מדמה עצמו למלך האשורי שכחו ושליטתו יכלו להיות שווי ערך לשל בבל.
על כך יחזקאל פוצח בדימוי מפואר: דימוי בתוך דימוי- פרעה דימה את עצמו למלך אשור ואת אשור דימה לארז ש-"כל עץ בגן האלוקים לא דמה אליו ביופיו". אשור היתה אימפריה, ונוהגים לראות אותה כאימפריה המשמעותית הראשונה- שליטה חזקה, כובשת, שהגלתה רבים ואיימה על כל האיזור.
אך דימויו של פרעה לא מוצדק. לא היתה אומה, ובפרט מצרים, שהתקרבה לעוצמתה של אשור, שכן: "כל עץ בגן האלוקים לא דמה אליו ביופיו". ובכלל- אשור נענשה: כרוב גודלה כן היתה מפלתה. לכן מצרים, ביוהרתם, חרצו את גזר דינם- כיוון שהשוו את עצמם לאשור, אף שאינם כמותם, עונשם יהיה גדול כשל אשור.
ויותר מזה. חורבנה של אשור היה כדי ללמד את העמים-העצים, שלא לגבוה בקומתם וברום לבבם. מצרים לא למדו את הלקח וסופם קרוב גם הוא.
נבואות מצרים חשובות לגולי יהודה גם כן- אנשי יהודה האמינו למצרים שגדולה היא וחזקה וכרתו עמה ברית כנגד בבל. ולזה היה חלק קריטי בחורבן ירושלים! גם גולי יהודה ואנשי ישראל ילמדו את הלקח- שהגדולה שייכת לה' לבדו.
הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער.