הגנה על בוני החומה

נחמיה בא לארץ כדי לבנות את חומות ירושלים, אך הוא נתקל באויבים שקינאו בהצלחתו ורצו להילחם בו, ולכן נאלץ לשנות את התוכניות ולסדר סידורי אבטחה והגנה. 

הסדר הראשון היה: "ונתפלל אל אלוהינו"; ובמקביל "ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם" (ג). כלומר: חלק מהבונים עמדו על החומות ושמרו יומם ולילה.

אבל הסדר הזה לא החזיק מעמד הרבה זמן: "ויאמר יהודה: כשל כוח הסבל" (ד) - הסבלים, שצריכים לפנות את העפר מסביבות החומה ולהביא חומרי בנייה, התעייפו בגלל השמירות ואינם יכולים לעבוד מהר כמו קודם. בנוסף לכך, השומרים שעומדים על החומות רואים רק את אזור החומה, אבל הסבלים (שהולכים וחוזרים) לא מוגנים מספיק: "ויאמרו צרינו: 'לא יידעו ולא יראו, עד אשר נבוא אל תוכם [אל תוך הסבלים] , והרגנום; והשבתנו את המלאכה'' (ה).

בהמשך, "ויהי כאשר באו היהודים היושבים אצלם" (ו)  - באו אל נחמיה יהודים שמתגוררים בין הגויים, ואמרו לו פעמים רבות "תשובו עלינו!" - שובו לגור אתנו, בין הגויים, כי בירושלים מסוכן מדיי! (לחץ כאן לפרשנות אחרת לפסוק זה) מכיוון שהיהודים מכל המקומות אמרו את אותו הדבר פעמים רבות – הסיק נחמיה שהאויבים זוממים הפעם מזימה מיוחדת והחליט להפסיק את הבנייה באופן זמני ולגייס את כולם למלחמה: קודם כל – "ואעמיד מתחתיות למקום, מאחרי לחומה – בצחיחים" (ז): נחמיה העמיד שומרים לא רק על החומות אלא גם מתחתיה, מאחורי החומה (מבחוץ), בין הסלעים (= צחיחים), כדי שימנעו מהאויבים להתקרב לחומה. בנוסף לכך – "ואעמיד את העם למשפחות, עם חרבותיהם רומחיהם וקשתותיהם" (ז): נחמיה נתן לכל אחד כלי-התקפה והעמיד אותם במקום בולט, כדי שהאויבים יראו ויפחדו להילחם בהם. הפגנת הכוח הזאת הרתיעה את האויבים (ט), ובעקבות כך האיום פחת, וכבר לא היה צורך להעמיד את הבונים על החומות שישמרו יומם ולילה.

אבל עדיין היה צורך בשמירה. כדי להקל על הבונים – גייס נחמיה חצי מהנערים שלו לצורך השמירה, כך שהבונים לא היו צריכים לשמור בכלל: "ויהי מן היום ההוא, חצי נעריי עושים במלאכה, וחציים מחזיקים והרמחים המגינים והקשתות והשריונים" (י). כדי שהבונים בחומה יהיו מוגנים יותר – העמיד נחמיה את "השרים" (י) - שרי החיל שנתן מלך פרס, עמדו מאחרי גבם של הבונים ושמרו עליהם אישית.

בנוסף לכך, צייד נחמיה את כל הפועלים בנשק אישי להגנה עצמית: "באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח" (יא).

ובנוסף לכך, סידר אמצעי אזעקה לשעת חרום: "והתוקע בשופר אצלי... במקום אשר תשמעו את קול השופר - שמה תיקבצו אלינו" (יב-יד)

בוני החומה והסבלים עבדו מאד קשה - מעלות השחר עד צאת הכוכבים. וכדי שהם יוכלו לישון בשקט בלילה, היה צריך להביא שומרי-לילה מבחוץ (טז). אבל לנחמיה ולנעריו היתה הכי הרבה עבודה – הם גם עבדו וגם שמרו, ולא היה להם זמן לפשוט את בגדיהם ולנוח (יז).

נערך ע"י צוות אתר התנך מתוך אתר הניווט בתנך