השאיפה הגדולה של אמציה הייתה להחזיר את האומץ והשליטה של יהודה במרחב, כמו שהיה בימי יהושפט. אולם אז החלו ההסתבכויות
"ויעש הישר בעיני ה' – רק לא כדוד אביו... / רק לא בלֵבָב שָלֵם"! (מלכים-ב יד, ג; כה, ב);
השאיפה הגדולה של אמציהו הייתה להחזיר את האומץ והשליטה של יהודה במרחב, כמו שהיה בימי יהושפט, ולנצל את חולשתה של ארם אחרי עידן חֲזָאֵל, כשממלכת ישראל מתחזקת בצפון (כנבואת אלישע בימי יואש מלך ישראל; מלכים-ב יג, יד-יט);
האתגר היה בדרום, מול אדום, כי אדום ליהודה (כמו ארם לישראל) היא מפתח השליטה בדרכים לאילת ולנמל בעציון גבר, ובדרך הבינלאומית של עבר הירדן. אמציהו הכין את צבא יהודה כראוי, אך חשש שזה לא יספיק, וגייס בכסף גדוד ישראלי מהר אפרים (בשעה שמלך ישראל נלחם בצפון מול ארם).
הנביאים ביהודה[1] כבר ראו את המחיר הכבד ששולם על הברית של יהושפט עם אחאב ברצח בני המלך על ידי עתליה, וגם את כישלון המסע המשותף נגד מואב בימי יהושפט (מלכים-ב ג); הם התגייסו נגד כל שותפות עם "צבא ישראל, כי אין ה' עם ישראל, כל בני אפרים... [ואַל][2] יכשילך הא-להים לפני אויב..." (כה, ז-ח); צבא יהודה לבדו יכול לנצח את אדום בתנאי שילך בדרך ה'.
אמציהו ניצח את האדומים "בגיא מלח" (=מדרום לים המלח, בערבה), ואז עלה אל 'סלע אדום', המבצר הטבעי החזק[3] הסמוך לבירת אדום, "ותפש את הסלע במלחמה" (מלכים-ב יד, ז). וכאן התחילה שרשרת ההסתבכויות (שחלקן הגדול הושמט בספר מלכים).
- עשרת אלפים שבויים אדומים הושלכו לתהומות "מראש הסלע, וכֻלָם נִבקָעוּ"! (כה, יב);
- לכן נוצר לחץ 'דתי' כבד 'לפייס' את "אלהי בני שעיר" (כה, יד), כי לפי האמונות הרווחות, צפויה מהם נקמה נוראה; ההקטרה הזאת הביאה קצף נבואי, וסכסוך בין אמציהו לבין הנביא (כה, טו-טז);
- הגדוד הישראלי שהורחק בכעס, פשט "בערי יהודה" (=בנימין, עד "בית חורון"), היכה 3000 איש, ובזז "בִּזה רבה" (כה, י-יג);
- ככל הנראה, יואש מלך ישראל העניק גיבוי לגדוד הישראלי הזה, ואף איים להעמיק את המתקפה, כי היו בירושלִַם גם שבויים מישראל, "בני התַעֲרֻבוֹת" (כה, כד); לכן יזם אמציהו קרב הכרעה "בבית שמש אשר ליהודה" (כה, כא);
- צבא אמציהו, "החוֹחַ אשר בלבנון" הובס על ידי צבא יואש, "הארז אשר בלבנון", כי הניצחונות של יואש על ארם היו גדולים מניצחונו של אמציהו על אדום, ועבודת אלילים הייתה בשני הצדדים.
- זו הייתה הפעם היחידה בה הצליחו מלכי ישראל לפרוץ "בחומת ירושלִַם, משער אפרים עד שער הפִּנָה / הפּוֹנֶה [לצפון], ארבע מאות אמה" (מלכים-ב יד, יג-יד; כה, כג-כד); יואש השתלט על אוצרות בית ה', וחילץ את "בני התַעֲרֻבוֹת";
- אמציהו הואשם בכישלון המזעזע מול יואש, "ויקשרו עליו קשר בירושלִַם וינס לכישה"; שם חי עוד 15 שנה סגור בלכיש, עד שהשיגו אותו הקושרים והצליחו להרוג אותו בלכיש (כה, כה-כח).
- כך נחתמה שרשרת הרציחות בבית דוד: אחזיהו ואחיו נרצחו ביד יֵהוּא (כב, ח-ט) – הבנים ביד עתליה (כב, י-יא), שחוסלה במרד יהוידע – יואש נרצח ביד "עבדיו" (כד, כה-כו), בעקבות רצח הנביא זכריה בן יהוידע הכהן בבית ה' – אמציה (שהוציא להורג את רוצחי אביו; כה, ג-ד), נרצח בלכיש בגלל הכישלון בבית שמש, והפריצה הישראלית בחומת ירושלִַם!
- עֻזיהו (כו, א-ב) הומלך בירושלִַם בחיי אביו, ורק הוא הצליח להרגיע את השטח גם ביהודה, גם באדום, וגם מול ישראל – לבנות את אילות בדרום, ולהשיג שיתוף פעולה שקט בלי ברית ובלי חתונות, עם ירבעם בן יואש מלך ישראל.
_____________
[1] אזהרה דומה ניתנה עוד בסוף ימי יהושפט (כ', לה-לז), נגד התכנית לבנות אניות בעציון גבר, כמו בימי שלמה, בשיתוף פעולה עם אחזיה בן אחאב.
[2] יש לקרוא את "אַל יבוא עמך צבא ישראל" מהפסוק הקודם, יחד עם "יכשילך...".
[3] 'קַלעַת סָלַע' הסמוכה ל'בּוּסירַה' (=בּוצרה) בירת אדום, היא צוק סלע שהתנתק מהמצוק שסביבו, ובו בטחו בני אדום תמיד; ראו מה שכתבנו על נבואת עובדיה.