המכה האחת עשרה

בפרק ט' מופיעות 3 מתוך 10 המכות: דבר, שחין וברד. ועל אף שהמכות לא נעימות במיוחד, ומשאירות אחריהן נזקים די גדולים, פרעה לא מתרכך.
נראה מהתנהגותו שפשוט לא אכפת לו. וזו כנראה הסיבה לכך שגם במכת חושך כלום לא ישתנה. פרעה לא מוכן לשלם את המחיר ולשחרר את בני ישראל. ואם צריך, כמו כל פוליטיקאי "טוב", הוא ישקר, והעיקר שירוויח שקט תעשייתי.

אז מה נשתנה במכת בכורות מכל המכות?

היא סוף סוף איימה לעבור את הקו האדום של פרעה. היא לחצה בדיוק בעקב אכילס, בדבר היחיד שאכפת לפרעה ממנו - הוא עצמו.

להתנהגות כזו אני קוראת "המכה ה-11". המכה ה-11 היא דפוס ההתנהגות שלנו שמחכה עד לרגע האחרון ועד לחציית הקווים האדומים כדי לפעול, להשתנות, להשתפר. המכה ה-11 נשארה גם היום. הקווים האדומים שלנו לפעמים נמצאים רחוק מדי, כל הדברים שאנחנו מוכנים שיקרו עד שיפול לנו האסימון ויהיה לנו אכפת, יכולים לגרום לאימפריה ענקית כמו מצרים להחרב בינתיים.

ואני שואלת, אם אלוקים ידע מה הקו האדום של פרעה, למה הוא לא נתן לו את מכת בכורות בהתחלה וכך היינו יוצאים ממצרים בתוך שתי שניות?

ואני חושבת שיש לזה תשובה - כי אלוקים רצה לתת לו את הסיכוי לחזור בתשובה. להתחשב למרות שהוא לא חייב. לעשות מעשה טוב כי הוא יכול וכי הוא רוצה.

אז מה איתנו, היום? מחכים למכה ה-11 או פועלים לפני? עכשיו זה בדיוק הזמן. פרק ט'. מכה רביעית עד שביעית. דבר, שחין, ברד. עוד אפשר לחזור בתשובה. עוד אפשר לחזור מרצון.

הכותבים במדור זה הינם חברי ארגון נח"ת - נוער חובב תנך, המהווה בית ללימוד תנך בידי הנוער