חלוקת הפרק:
1. פס' א-ג: חטאי יהורם בן אחאב
2. פס' ד-ח: מרידת מואב והיציאה למלחמה
3. פס' ט-כ: הצימאון למים ונבואת אלישע
4. פס' כא-כז: המלחמה עם מואב
1. פס' ד-ח: מרידת מואב והיציאה למלחמה
א. את שיתוף הפעולה בין יהושפט למלך ישראל מצאנו כבר במלכים א פרק כ"ב (שם היה זה אחאב) ובשני המקומות מלך ישראל הוא היוזם. באופן כללי יהושפט מתואר כמי שעשה הישר בעיני ה', ובספר מלכים אין התייחסות נבואית לעצם שיתוף הפעולה ולשאלה האם ההיענות של יהושפט היא חיובית. בדברי הימים ב תחילת פרק י"ט ישנה ביקורת נבואית מפורשת על יהושפט על כך ששיתף פעולה עם אחאב, אולם בספר מלכים, לעיל בפרק כ"ב ובסיפור שלנו, הכתוב סותם בעניין זה.
ב. פס' ח – ניתן למצוא שתי סיבות להליכה דרך אדום: האחת - הגעה דרך כיוון לא צפוי. שנייה – הצטרפותו של מלך אדום למלחמה.
2. פס' ט-כ: הצימאון למים ונבואת אלישע
א. כמו בסיפור הראשון על אלישע בפרק הקודם, גם כאן הישועה של אלישע קשורה למים.
ב. בעוד מלך ישראל מתייאש, יהושפט מחפש אחר נביא לה' בדיוק כפי שנהג בפרק כ"ב. אכן הסיטואציה בכללותה מזכירה את הסיטואציה שהייתה לפני יציאתו של אחאב למלחמה במלכים א פרק כ"ב, וישנן השוואות ספרותיות רבות בין שני הסיפורים. על רקע זה בולט ההבדל בין יחסו של אחאב לנבואה שם לבין יחסו של בנו יהורם.
ג. מצד אחד אלישע אינו חושש לבקר קשות את מלך ישראל אך מצד שני עצם העובדה שהוא, אלישע, ירד עימהם למלחמה מלמדת על דאגתו ורצונו לעזור. את אליהו, לשם השוואה, לא מצאנו יחד עם אחאב במלחמותיו.
ד. פס' יז - רבים העירו שלא צריך לראות כאן נס המנותק מהמציאות בשטח. אזורים מדבריים המצווים בסמוך לאזורים הררים, מאופיינים בשיטפונות פתאומיים, כפי שאנו מכירים היטב במדבר יהודה בעת שיורדים גשמים בהרי יהודה. (על כך ניתן לקרוא עוד בפוסט מאת ד"ר יוסף ברסלבי)
3. פס' כא-כז: המלחמה עם מואב
סיומו של הסיפור תמוה מאוד: מה פשר מעשהו של מלך מואב ומדוע הקצף היה על ישראל? בעניין זה העלו הפרשנים מספר אפשרויות. אחת מהן, אותה העלה פרופ' יהודה אליצור, היא לנתק בין מעשיו של המלך ובין הקצף על ישראל שנובע מחטאי מלך ישראל שלא זכאי, לאור התנהגותו, לחזור ולשעבד את מואב. המלבי"ם (והדברים נזכרים כבר אצל רד"ק) הציע שהבן שאותו העלו על החומה היה בנו של מלך אדום והקצף היה של מלך אדום שקצף על ישראל על כך שלא עזרו לו. בכך נפרדה החבילה והצבאות נסוגו.