המלחמה מול הארמים

עם התחלת המלחמה פנה חנון מלך בני עמון לעזרת הדדעזר מלך צובא, שאליו נלוו בני בריתו: מלך מעכה, ומלך רחוב, ארם מעכה, וארץ טוב.

ספר שמואל (ב י') מזכיר רק את חיל הרגלים של הארמים: ארם בית רחוב וארם צובא - 20,000 רגלי; מעכה - 1000 איש; ואיש טוב - 12,000 איש. בספר דברי הימים (א י"ט), נזכר גם חיל הרכב שלהם.

כדי להבין את מלחמת דוד בעמון ובארמים, עלינו לסקור בקצרה את הידוע לנו על ממלכות הארמים.

1. ארם צובה: הממלכה הארמית החשובה ביותר בדרום סוריה בימי דוד הייתה ממלכת צובה. הגבול הדרומי של ממלכת צובה גבל עם שטח ישראל בגלעד, וכבר שאול הוכרח להילחם בהם בכדי להגן על הישוב בגלעד (שמואל א י"ד, מז). בימי דוד מולך הדדעזר על מלכות צובא.

2. ארם מעכה: מדינה קטנה זאת השתרעה בסביבות אגם החולה וצפונה.

3. ארם בית רחוב: גם זו הייתה מדינה קטנה. היא השתרעה מצפון לארם מעכה, לרגלי הר חרמון. שתי מדינות אלה היו כנראה כפופות למלך צובה.

4. ממלכת חמת: הממלכה הארמית העיקרית שמצפון לצובה הייתה ממלכת חמת, שהייתה גדולה יותר מאשר ממלכת צובה. בין צובה לבין חמת היו מלחמות מתמידות, וכנראה הייתה חמת המפסידה במלחמות אלה. לכן מובן הוא, שמלך חמת מיהר לשלוח מתנות ולקשור יחסים עם דוד, כי שניהם היו מעונינים במפלת מלך צובה.

5. ארץ טוב, הנזכרת כבעלת ברית לארמים מקומה בהרי הבשן.

דוד וכן גם הדדעזר לא השתתפו באופן אישי במלחמה זאת, אלא שלחו את שרי צבאם. בראש צבא דוד עומד יואב. עם יואב בא הצבא המקצועי, הוא צבא הגבורים, ובראשו 37 הגבורים ואיתו כנראה גם צבא השכירים, הכרתי והפלתי והגתים.

יחד עם זאת השתתף בקרב זה גם חיל המשפחות, שהיוו בתקופה זאת מעין עתודות. על צבא זה פקד אבישי, אחי יואב.

כיוון שהסכנה העיקרית היתה מצד הארמים עורך יואב את צבא הגבורים כנגדם, בעוד שאבישי ממשיך במצור.

המצב הגורלי שלפני אותו קרב נשמע היטב בדברי יואב:

"אם תחזק ממני ארם, והיית לי לתשועה, ואם בני עמון יחזקו ממך, והושעתנו. חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו, וה' הטוב בעיניו יעשה". (דברי הימים א י"ט, יב-יד וכן בשמואל ב י', יא-יב)

יואב לא המתין, עד אשר הארמים והעמונים יתאחדו, ויתקיפוהו משני הצדדים. הרי צבא ישראל נמצא עתה בין העמונים הנצורים ברבת עמון, לבין הצבא הארמי. לכן נטל יואב את היוזמה לידו, ותקף את הצבא הארמי. הארמים נסו; ואין לדעת, אם הדבר הגיע לכלל קרב; מסתבר יותר, שהארמים החליטו לסגת, כאשר נוכחו שצבא יואב המנוסה במלחמה יוכל לנצחם. בני עמון נסוגו אף הם לתוך העיר.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת