המלך יהואש מתקן את המקדש

סבא וסבתא של יהודה גרים בעיר דוד בירושלים. בכל פעם שבני משפחתו של יהודה עולים לרגל לבית המקדש, הם מתארחים אצלם. יהודה אוהב מאוד את ביתם של סבא וסבתא בירושלים, ובעיקר את החצר; הבית מוקף עצים משבעת המינים – זית, תאנה, רימון, וזמורות גפנים מטפסות על קירות הבית ומצילות על גג.
בידו האחת אוחז יהודה מטבע כסף נוצצת, ואת ידו האחרת נותן לסבא. הם צועדים בדרך  להר המוריה. בבוקר נתן לו סבא את מטבע הכסף כדי שיתרום אותה לבדק הבית בבית המקדש. "מה זה בדק הבית?" שאל יהודה. סבא ליטף את ראשו של נכדו האהוב וענה: ”בית המקדש קיים כבר 150 שנה בערך. עם השנים כל מיני דברים מתקלקלים ויש לתקן אותם. המלך שלנו, יהואש, הוא מלך טוב וצדיק. אתה יודע, כאשר המלך היה קטן, הוא התחבא בבית המקדש במשך שש שנים מפני המלכה עתליה המרשעת, כי היא רצתה להרוג אותו. עכשיו הוא החליט לערוך בבית המקדש תיקונים ושיפוצים". "ולמה עד עכשיו לא נתנו כסף לבדק הבית?" הוסיף יהודה לשאול. "לא כל מלכי יהודה היו צדיקים", ענה סבא בצער, "היו מלכים ובני מלכים רשעים שקלקלו את מבנה המקדש; כדי לגרום לעם לעבוד עבודה זרה במקדש של הבעל, הם פרצו פרצות בחומות כדי שהעבודה בבית המקדש תיפסק. היו מלכים שהשתמשו בכסף של בית המקדש לעבודה זרה, ולכן האנשים הצדיקים מישראל הפסיקו לתת כסף לבדק הבית".
"התיקונים האלה יקרים מאוד," קרא יהודה ובחן בצער את מטבע הכסף הקטנה שבידו,  "מאין ישיג המלך די כסף לתקן את כל מה שצריך?" "יש מצווה מהתורה, שכל אדם מישראל ייתן בכל שנה חצי שקל לצורכי המקדש", ענה סבא, "ולפעמים אנשים נודרים נדרים או מנדבים מתנות לצורכי המקדש. אם כל אחד ייתן מעט, יצטבר די כסף לכל התיקונים."
"הגענו!" הכריז סבא, "אנחנו כבר בעזרה של בית המקדש. הנה מזבח העולה ולידו ארון התרומות שהכין יהוידע הכהן, כדי לשים בו את כספי התורמים". סבא ניגש לארון התרומות. בראש הארון היה חריץ קטן, וסבא שלשל לתוכו כמה מטבעות שהוציא מטליתו. גם יהודה ניגש לארון התרומות, ובזהירות שלשל פנימה את מטבע הכסף שסבא נתן לו בבוקר. "מה עושים בכסף שבתוך הארון?" שאל יהודה. "בכל פעם שארון התרומות מתמלא מרוקנים אותו. את הכסף נותנים לאומנים מתחומים שונים, כדי שיתקנו את כל הדרוש תיקון בבית המקדש", ענה סבא בסבלנות, והוסיף: "ישכרו חרשי עץ ואבן לתקן את קירות הבית ואת החומות, ישכרו חוצבי אבנים ויקנו עצים ואבני מחצב". "יש לי עוד מעט כסף בבית. בפעם הבאה שנעלה לירושלים, אביא אותו איתי ואתרום גם אותו לבדק הבית!" קרא יהודה. "יפה מאוד", אמר סבא וחייך, "ואני בטוח שכאשר תעלה לרגל בפעם הבאה, מצב המקדש כבר ישתפר מאוד בעזרת הכסף שתרמנו היום!"

הסיפור מתוך הדף השבועי להורים וילדים של תנועת מבראשית.
איירה: נעמה להב