המלך מחובר למצוקת העם

מלך ישראל מופיע לפנינו לראשונה כשהוא "עבר על החמה" (כו) דהיינו כשהוא ממלא את חובתו כמלך בשעת מצור – לבחון את השמירה על חומות העיר.
יציאת המלך מביתו והליכתו בקרב העם שימשו הזדמנות לאזרחים שראו עצמם עשוקים לפנות אל המלך ללא כל תיווך, ו'לצעוק' לפניו על העוול שנעשה להם. כך הדבר גם במקומנו.
האישה פורשת לפני המלך את העוול שנעשה לה, וסיפורה משמש למלך ולנו כאילוסטרציה מחרידה לחומרת הרעב השורר בעיר.
תגובתו של מלך ישראל בסיפורנו בנסיבות אלו היא התגובה היחידה האפשרית:
"וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו..." (ל)
אין המלך דובר עוד אל האישה דבר, כי מה יאמר? אולם מעשהו מבטא את המשמעות הנוראה של האירוע יותר מכל דיבור.
כשקרע מלך ישראל את בגדיו מרוב צערו על מה ששמע, נתגלה לעם דבר מפליא:
"... וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת" (ל)
פירושו של דבר, שמלך ישראל לבש שק מתחת לבגדיו, וזאת עוד בטרם שמע את דברי האישה הצועקת אליו. לבישת שק (בסתר) אינה יכולה להתפרש אלא כמעשה דתי: זהו אקט של סיגוף עצמי שנועד לעורר רחמי שמיים. דווקא מפני שמעשה זה נעשה בסתר, ברור שלא נעשה לשם ראווה או בהקשר חברתי-ציבורי. זהו מעשה פרטי של המלך, בעל תוכן של תפילה ותחנון לפני ה'.
בהסתירו את השק באמצעות בגדים רגילים, מתכוון בוודאי המלך למנוע דמורליזציה בקרב חייליו ובקרב העם. אולם לאחר שפגש בסיפורה הנורא של האישה והבין עד לאיזו תהום הידרדרה שומרון, אין הוא נותן את לבו עוד לגינוני כבוד מלכותיים, ומגיב תגובה ספונטנית החושפת את שקו לפני העם.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון