המעיין הנובע במקדש

בעת הגאולה יִפָּתח מקור מים, במי המעיין יִטהרו אנשי המלכות, וכל יושבי ירושלים:

"ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים, לחטאת ולנדה" (י"ג, א).

גם יואל ויחזקאל מדברים על מעין אשר יִבָּקַע בירושלים, בהר הבית, ויחזקאל (מ"ז) מתאר שמימיו יזרמו לים המלח. המים יְרַפְּאוּ, כלומר ימתיקו, את ים המלח. ים המלח - הוא ים המוות, יתחיה, ישרוץ חיות מים ודגים. המים יביאו ברכה לאדמה שמסביב לים המלח ומסביבו יגדלו עצי פרי רבים אשר יבשילו פירות בכל עת. תחיית ים המלח, מחזירה את האזור למצבו הראשון, לפני הפיכת סדום ועמורה:

"וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן, כי כולה משקה, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה, כגן ה' כארץ מצרים, באכה צוער" (בראשית י"ג, י).

הנחל הזה, המשיב לחיים את האזור המלוח והשומם של הערבה, יֵצֵא מן המעיין שבמקדש. המקדש אינו רק מקור הקדושה, אלא גם מקור חיים. באחרית הימים הופכת ירושלים וכל האזור שממזרח לה, למְעֵין גן עדן.

זכריה הנביא מרחיב את תיאור המעיין בפרק י"ד:

"והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, חציים אל הים הקדמוני, וחציים אל הים האחרון, בקיץ ובחורף יהיה" (י"ד, ח)

ירושלים היא קו פרשת המים. חציים של המים ירדו מזרחה, אל ים המלח, הנקרא כאן הים הקדמוני. וחציים של המים ירדו אל המערב, אל הים התיכון, הנקרא כאן: הים האחרון.

כיום, אין בהר הבית מעיין. על איזה מעיין דיברו הנביאים?

מעדויות על הר הבית והמקדש, מתקופת בית שני, ידוע על מעיין שהיה בהר הבית. במסכת מידות פרק ב' משנה ו' מדברת המשנה על "שער המים":

"ולמה נקרא שמו שער המים?

שבו מכניסין צלוחית של מים של ניסוך בחג.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: ובו המים מפכים ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית".

באחת מאיגרות אריסטיאס נמצא תיאור של המקדש ובו הוא מעיד כי בתוך המקדש שוטף מעיין טבעי שופע. המעיין הזה, שהיה בתקופתם בהר הבית עתיד להתגבר לנחל גדול שישנה את טבעו של המדבר ויהפכו למקום פורח.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת