הנהגה אלוקית

בפרק ד' ניבא ישעיהו: "כל הכתוב לחיים בירושלם" (ג).
הציור העולה מנבואה זו הוא, שירושלים תהיה כעיר מקלט. וכפי שרוצח שנידון לחיים, הולך לעיר מקלט, כך כל מי שיצא זכאי בשעת המשפט הגדול, ילך לירושלים, ושם תהיה לו הגנה - "וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" (ו), וכל מי שיהא מחוץ לירושלים ייהרג. בפרשת עיר מקלט בדברים מצווה ה': "ובערת הדם הנקי" (דברים י"ט, יג); וישעיהו ניבא: "ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה ברוח משפט וברוח בער" (ד). וכפי שכל מוסדות ההנהגה יעברו מידי אדם לידי שמיים, כך אף עיר המקלט תקבל משמעות שמימית בעת הגאולה.
ההקבלה של נבואת ישעיהו בפרק ד' לפרשת ערי המקלט בספר דברים היא הקבלה אחת מתוך הקבלות רבות בין ישעיהו פרקים א'-ד', לבין הפרשיות בספר דברים.
הרעיון העולה מההקבלות בין ישעיהו א'-ד' לספר דברים הוא שלילת הנהגת בשר ודם במשפט ובמלוכה בעת הגאולה.
כך נאמר בפרק ג': "כי הנה האדון ה' צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה כל משען לחם וכל משען מים. גבור ואיש מלחמה, שופט ונביא וקסם וזקן. שר חמשים..." ׁ(ג', א-ג).
אידיאה זו של הסרת ההנהגה, משתלבת יפה גם עם רעיון מלכות אלוקים שבפרק ב'.
פרשת שופטים בספר דברים עוסקת במוסדות ההנהגה, וכנגד זה ניבא ישעיהו להסרת ההנהגה.

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך

לקריאת המאמר המלא מתוך כתב העת 'מגדים' בהוצאת תבונות