התורה מגלה לנו עובדה מעניינת כי למרגלות הר סיני זורם נחל שיסודו בהר, שם מפזר משה את עפרו של עגל הזהב. מעניין כי גם בהר המוריה, מקום המקדש, עתיד לבצבץ נחל. מה פשר העניין?
במסגרת הנאום ההיסטורי בו מוכיח משה את ישראל (דברים ט') הוא חוזר ומתאר את חטא העגל אשר בגללו נאלץ לשבור את הלוחות ולהתפלל אל ה' שיסלח לעם ישראל ולא ישמידם במשך ארבעים יום וארבעים לילה שניים, וכן שיסכים לתת להם לוחות נוספים ולא יעזבם במשך ארבעים יום וארבעים לילה שלישיים.
בתווך הוא מתאר כי טחן את העגל המוגדר 'חטאתם' (שם, כא) ופיזר את עפרו. בספר שמות (ל"ב, כ) כתוב שהוא זרה את העגל שטחן על פני המים, אך לא מבואר על איזה מים מדובר. בספר דברים מבואר כי הוא השליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר. יכול להיות שבנחל זה "היורד מן ההר" טבלו ישראל לפני מעמד הר סיני כחלק מתהליך הגיור כפי שהעידו עליהם חז"ל שנכנסו לברית בטבילה, במילה ובהרצאת קרבן (כריתות ט ע"א).
מעניין, כי גם ביחס להר המוריה, מקום בית המקדש, מצויין בנביא זכריה (י"ג, א; י"ד, ח) כי לעתיד לבוא יצאו משם מים חיים שיגיעו עד הים התיכון. כך גם מפורט בדברי הנביא יחזקאל (מ"ז) שגובה המים יהיה כה רב ויגיע עד לגובה המתנים. עוד מתואר שם שיהיו המים האלו לברכה ליבול, לבעלי החיים ולאנשים.
נראה שהמשותף לשני ההרים הללו הוא שהיתה עליהם התגלות אלוקית בה הוריד ה' שפע רוחני לעולם: תורה, נבואה והשראת השכינה. שפע זה אינו רוחני גרידא אלא הוא מהווה שפע רוחני וחומרי לכל העולם. דבר זה בא לידי ביטוי בנחל היוצא מן ההר בשני המקרים ומשפיע חיים לכל סביבותיו.