בזמן שישראל היו בגלות, העמים השכנים פלשו לארץ והתישבו בה. מראה הקרנות מתאר את הפלישה הזרה, ומראה החרשים מתאר את היפוך המצב - הזרים יוצאו מהארץ וישראל ישובו אליה.
מי הם הקרנות החורשים רעה על הארץ? אלה הם העמים שמסביב: אדום, עמון, מואב ופלשת, שבשנות הגלות הרחיבו את גבולותיהם ונטלו לעצמם כל חלקה טובה מאדמות יהודה ואפרים. נדגיש כי מדובר פה לא בבני אדם אלא בארץ יהודה וירושלים.
הדים למצב זה אנו מוצאים בדבריהם של ירמיהו ויחזקאל.
על גזל אדמת יהודה על ידי בני עמון אומר ירמיהו: "הבנים אין לישראל, אם יורש אין לו? מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב?!" (ירמיהו מ"ט, א)
מעשים אלה של השכנים - עמון, מואב ואדום - הגיעו גם לאוזני בני הגולה ויחזקאל מאיים עליהם (יחזקאל כ"ה):
"ואמרת לבני עמון שמעו דבר ה'... יען אמרך האח אל-מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה ואל בית יהודה כי הלכו בגולה" ועשו אדמתם הפקר. בני קדם יעלו על ארץ בני עמון "ונתתיה למורשה [להם] למען לא תזכר בני עמון בגוים" (שם, ג-י).
העונש הצפוי למואב בגלל גזל אדמות ישראל הוא חורבנה על ידי שבטי המדבר:
"הנני פתח את כתף מואב... לבני קדם..." (שם, ט-י).
דברי יחזקאל על אדום חמורים מאוד:
"והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה" (שם, יג).
ייתכן שהנביא, בהיותו בגולה, לא ידע שנבואתו זו על אדום כבר התקיימה. הנבטים כבשו את הר שעיר וגרשו את האדומים משם. (על כך ניתן לקרוא בפוסט הבא)
הפלשתים גם הם הרחיבו את גבולם ועליהם אומר הנביא:
"והכרתי את כרתים והאבדתי את שארית חוף הים" (שם, טז).
לפי זה נפרש את המלים "זרו" (ב, ד), "לזרותה" (ד) - הפכו לישובי זרים. גורל זה צפוי גם לירושלים: גם היא תיהפך לעיר נכריה.
את השינוי לטובה רואה הנביא בארבעה חרשים. חרש מהו? - יש בידו כלי עבודה שבהם ניתן לגדע את קרני השור, כלומר - להתגבר על השונא.
"ארבעה חרשים" אלה קמו להוריד את הפולשים שהתמקמו ביהודה וישראל "כפי איש לא נשא ראשו" (ד), כשלא היה כאן שלטון וכל אחד עשה כעולה על רוחו.
בסיום החזון בא תיאור ירושלים בדמיונו של הנביא במלוא תפארתה. היא לא תהיה עוד עיר זרה; פרזות תשב מרוב אדם ובהמה ומקדש ה' יהיה בתוכה.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת