הפרד ממשיך לרוץ

המרד של אבשלום באביו דוד אינו נתפס. לא רק משום יחסו המיוחד של דוד אליו ואף לא לאוֹר סלחנותו כלפי בנוֹ. ישנה תחושה של החמצה גדולה בכל הנוגע לבן הזה, שהיה ברוך כישרונות ככל הנראה ואף שמוֹ אמור לבשר על מידת השלום. כשלוֹנוֹ הוא אפוא המהדהד בקול הצורם ביותר מתוך בית דוד.

והנה כאשר יוצא צבא המלך מול צבא אבשלום, במה דווקא מנחה דוד את המפקדים: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם" (ה). דהיינו, אנא נהגו במתינות בעבורי בכל הנוגע ל"נער" הזה. אומנם הוא מורד בי ומסכן את ממלכתי, אבל לאט לכם.

פסוק המפתח הבא בעיניי הוא זה המתאר את לכידתו של אבשלום. "וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר" (ט). ב"מקרה" או דווקא בהכוונה ישירה של ההשגחה, ראשו של אבשלום נתקע בין ענפי עץ האֵלה. מה סמלי ונורא יותר מתמונה זאת של בן המלך המורד, אשר שערותיו מסבכות את חייו והוא תלוי בין שמים לארץ? הרי כל התנהלותו של אבשלום היא בין שמים לארץ, ללא התגברות על גחמותָיו ויצריו. השינוי הוא שעתה הפרד שתחתיו ממשיך הלאה, והוא נשאר תקוע וממתין למיתתו הסופית.

אבשלום שלא זכה לבנים הקים לעצמו עוד בחייו את "יד אבשלום" (יח) אבל לא זכה להיקבר שם, אלא השליכו את גופתו בדרך ביזיון ובנו עליה גל אבנים גדול. מעניין מאוד, כפי שהעירו מפרשים, שבפרק הבא חוזרת המילה "לאט" שאותה הזכרנו. לאחר שהמלך מקבל את הבשורה הקשה על מות בנו נאמר "וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת פָּנָיו וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל בְּנִי אַבְשָׁלוֹם אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (י"ט, ה). המלך כנראה עטף את פניו כדרך האבלים משום שבקשתו מהאנשים לרחם על בנו ולנהוג בו "לאט" לא התממשה. פרק י"ח מתאר אפוֹא את המרד הנורא של אבשלום באביו, מרד שאסור להיכשל בהכנעתו ועם זאת אי אפשר להישיר מבט לאחר מיגורו. הפרד שעליו רכב אבשלום ממשיך לרוץ הלאה, כמו יצר הממשיך להתקיים לבדו גם כשבעלָיו הולך לעולמו.  

באדיבות אתר 929