הקשבה מביאה לאהבה

תוך כדי קריאת ׳שמע ישראל׳ נהגו ישראל לכסות את העיניים. פשר לכך נוכל למצוא באחד המסרים העולים בספר 'הנסיך הקטן': ״הדבר החשוב באמת סמוי הוא מן העין וצריך לראותו מהלב״. עצימת העיניים מאפשרת להגיע לריכוז עמוק, וכשמקשיבים באמת, רואים עם הלב.
תוכן ההקשבה של ׳שמע ישראל׳ הוא ״בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ״ (ז). כלומר, בכל מקום חווים חוויה זהה: ה׳ אחד. המשמעות העמוקה של חוויה זו אינה רק בהכרה שאין שני אלוהים בעולם, אלא ש״אֵין עוֹד מִלְבַדּו״ (ד', לה) ו״לית אתר פנוי מיניה״ (אין מקום פנוי ממנו; תיקוני זוהר, קכב ע״ב). א-לוהים נוכח בכל דבר, והא-לוהים האחד הוא יסוד האחדות בעולם, שמתוכה מגיעים לאהבה. כשאדם חווה את האחדות בכל מקום הוא חווה לא רק את קרבת א-לוהים, אלא הוא מבין שגם הוא חלק מן האחד, מן האחדות. הגימטרייה של המילה ׳אחד׳ זהה לגימטרייה של המילה ׳אהבה׳ (13). אהבה פירושה להתאחד עם הזולת, ממש כמו הסיפור בגן עדן שמייצג את אב הטיפוס של זוגיות: ״וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד״ (בראשית ב', כד).

נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך הספר 'להתעורר ליום חדש: קריאה מתחדשת של התורה ושל החיים' בהוצאת מגיד
לרכישת הספר