הרוב הקובע והרוב היודע

מכירים את הסלנג שהתנתק מספינת האם ומציין בדיוק את המשמעות ההפוכה של המילים המקוריות?

ככה זה עם 'חולה עליך', 'מטורף' או 'חבל על הזמן', וככה זה גם עם הביטוי 'אחרי רבים להטות'. במשמעותו המקורית הכוונה היא לא לנטות אחרי הרבים החורשים רעה: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים--לְהַטֹּת." (ב). ברם, החלק האחרון של הפסוק קם על רגליו והפך לעקרון עצמאי שפירושו הפוך: פסיקה על פי הכרעת הרוב. כך למשל, משמש הביטוי במובנו החדש, בתלמוד הירושלמי:

"אמר רבי ינאי: אלו ניתנה תורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה... אמר [משה] לפניו: רבונו של עולם הודיעני היאך היא הלכה, אמר לו: ' אחרי רבים להטות', רבו המזכין זכו, רבו המחייבין חייבו, כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור" (ירושלמי מסכת סנהדרין ד' ב').

על פי רבי ינאי, לו ניתנה התורה בתבנית חד משמעית שאינה פתוחה לפרשנויות שונות, הייתה מאבדת את יכולתה לעמוד על רגליה, או את עצם אחיזתה במציאות. דבר הא-לוהים בסיני ניתן פתוח לפרשנויות שונות, ועיצב למעשה את תרבות הוויכוח והלמדנות היהודית: התורה נדרשת כך או אחרת ונתונה בידי הציבור המטה את הכף לכאן או לשם באמצעות לימודו.

עקרון ההכרעה על פי הרוב הוא עקרון תשתית בתרבות הדמוקרטית. זהו עקרון פורמאלי, המבהיר כיצד צריכים הדברים להתנהל. לצדו, עקרונות נוספים הקשורים למהותה של הדמוקרטיה: עקרון חופש המידע, עקרון השקיפות, חופש הביטוי ועוד. אלה מבטיחים את יכולתו של הציבור לשאת ולתת, לדרוש מ"ט פנים לחייב או מ"ט פנים להתיר ובעיקר להיות מעורב בעיצוב אורחות חייהם של היחידים ואורחות חייה של הקהילה.

באדיבות עמותת 'יסודות' - המרכז לליבון ענייני תורה ומדינה, במכללה האקדמית הרצוג