"הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (כא)
פסוק זה מלא בתקווה לתשובה ושיבה ולחידוש הקשר בין ה' לעם ישראל.
אך מיד לאחריו מופיע הפסוק "כִּי אִם-מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד-מְאֹד" (כב).
בסוף קריאת המגילה נוהגים לחזור ולקרוא את הפסוק הקודם "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (כא), כך שהקריאה של מגילת איכה, מגילת החורבן, תסתיים בצורה חיובית, עם תקווה לעתיד טוב יותר.
הירושלמי (ברכות פ"ה ה"א; ירושלמי מגילה פ"ג ה"ז) אומר שיש לסיים קריאה של ספרים בטוב.
בעקבות זאת, כנראה, מופיע סימן "יתק"ק" במסורה בחלק מכתבי היד, ולאחר המצאת הדפוס בכל המהדורות. סימן זה הוא ראשי תיבות של ארבעת הספרים המסיימים בפסוק רע, ולכן חוזרים בקריאתם על הפסוק שלפני האחרון המסיים בטוב:
י - ישעיהו
ת - תרי עשר
ק - קהלת
ק - קינות (כלומר: איכה)
סימן זה מופיע בדברי ראשונים (שיטה מקובצת ברכות לא. ד"ה שסיימו; פירוש ההלכות לרא"ה שם).