אלישע מעביר את נעמן תהליך שבסופו מבין נעמן את מקומו מול הנביא. בעקבות סירוב אלישע לקחת את המתנה עוזב נעמן את העבודה הזרה ומאמין בה' לבדו. גיחזי לא מבין זאת, הורס את מעמד הנביא בעיני נעמן, ולכן מקבל את צרעתו.
משלחת נעמן מגיעה לשומרון בכל הטקס הצבאי הראוי: "ויבוא נעמן בסוסיו וברכבו, ויעמוד פתח הבית לאלישע" (ט).
הנביא אינו מתרגש מן הטקס כל עיקר. הוא אף לא טורח לצאת מביתו. שליח מוסר את דבריו לנעמן: "הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן, וישוב בשרך לך וטהר" (י).
לא על חינם מתקצף נעמן. זה הכל? ובשביל זה הטריח אותו הנביא עד שומרון? והיכן כל כללי הטקס הצבאי של ביקור הרמטכ"ל? ובכלל, מה ערך יש לירדן, כאשר נהרות דמשק עומדים לרשותו?! "ויפן וילך בחמה" (יב).
עבדיו משכנעים אותו לעשות את דבר הנביא, ומשעשה - "וישב בשרו כבשר נער קטן" (יד). המעגל נסגר: תחילתו בנערה קטנה שבויה בידי רמטכ"ל ארם, וסופו בנער קטן ה'שבוי' בידי נביא ישראל.
התנהגותו של נעמן משתנית. הוא שב אל איש האלקים. אבל אם קודם עמד פתח הבית, וחכה שאלישע יצא לקראתו, הפעם הוא יודע את מקומו ואת מקום הנביא.
"וישב אל איש האלקים הוא וכל מחנהו, ויבוא ויעמוד לפניו, ויאמר: הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ, כי אם בישראל, ועתה קח נא ברכה מאת עבדך" (טו).
נעמן עומד לפני הנביא כנער קטן המבקש רשות לתת מתנה לאדם מבוגר.
הנביא מסרב. חייב הוא לסרב. אם ייקח ברכה מאת נעמן, הופך הוא את יחסם ליחס שבין שווים; ליחס שבין נותן שרות למקבל שרות; ליחס שבין מוכר וקונה.
לאחר שסרב אלישע לקחת את מתנת נעמן, מקבל נעמן על עצמו משמעת, ומבטיח לנביא "כי לא יעשה עוד עבדך עולה וזבח לאלהים אחרים, כי אם לה'" (יז). אם היה אלישע מקבל שכר תמורת פעולתו, הייתה העסקה נגמרת בזה. משסרב, העמיד את יחסם על מישור אחר: על מישור של איש אלקים מול אדם הנזקק לו ואינו יכול לתת תמורה לנביא על מעשיו. יחס זה שבין השנים הביא את נעמן לעזוב את עבודת האלילים שבידו.
גיחזי לא הבין כל זאת. משקיבל את כספו של נעמן - קיבל גם את צרעתו; משהרס את מעמדו של הנביא בעיני נעמן - שם את עצמו במקומו של נעמן.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת