הביטוי 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' מופיע בתנ"ך פעמיים, ובשתי הפעמים אין מדובר בסכנת נפשות פיזית. גם משה וגם יהושע מזהירים מסכנות רוחניות.
הביטוי 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' משמש בדרך כלל להישמרות מסכנות פיזיות. כך מופיע בתלמוד הבבלי (ברכות לב ע"ב) מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל ופגע בו הגמון בדרך ושאל לו לשלום ולא החזיר לו החסיד שלום והקשה עליו ההגמון כיצד הוא מעז שלא לענות שלום להגמון, אשר יכול לפגוע בו בשל כך, בעוד שהתורה מצווה להישמר מסכנה, כפי שלומדים מהפסוק הזה.
אולם, עיון בתנ"ך במקומות בהם מוזכר ביטוי זה מגלה כי כלל לא מדובר בסכנה מעין זו אלא בבעיה רוחנית שיש לשים לב אליה. משה רבינו, בתיאור מעמד הר סיני שבספר דברים (ד', טו-יט), מזהיר את עם ישראל מפני הסכנה הקיימת בעבודה זרה. הוא צופה את הנזק הגדול שעלול לקרות לנפשותיהם בעקבות נהייה אחר עבודה זרה ולכן ממליץ להתרחק ממנה כמו מאש.
יהושע, תלמידו, אף הוא נוקט בלשון חריפה שכזאת (יהושע כ"ג, יא). גם הוא אינו מתייחס בדבריו לסכנות פיזיות אלא לסכנה רוחנית. אולם בניגוד לרבו שהזהיר את העם על דרך השלילה הרי שהוא מזהירם על דרך החיוב. הנושא בו עוסק יהושע באזהרה זאת הוא החשיבות שבאהבת ה' והדביקות בו.
ניתוק מה' בשל ההתעסקות היומיומית הקיימת בארץ ישראל עלול להוליד תוצאות הרות אסון. משום כך מזהיר יהושע כי יש הכרח ליתן את הדעת על כך ולהשקיע באהבת ה' ובדביקות בו דווקא בארץ ישראל. אין החיים בה מהווים סתירה לכך אלא חיזוק עצום לדרך זו.