זמן הוא סיפור

לכל עם ולכל היסטוריה יש את ציר הזמן שלהם. הציר מתאר את תפישת העולם של מי שמציירו. האחד בחר לחלק את ההיסטוריה לפי אירועים ההיסטוריים, השני על פי התפתחות עולם היצירה והשלישי לפי מלחמות.
גם למדרש יש ציר זמן. כזה שכולנו צריכים ללמוד ממנו מוסר, ציר זמן חינוכי:

"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים" (שמות יט, א).
מגיד שמונים חדשים ליציאת מצרים...
כל אלו עד שלא נכנסו לארץ,
משנכנסו לארץ - מנין?
ת"ל "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים" (מלכים א ו, א).
כל אלו עד שלא נבנה הבית,
משנבנה הבית - מנין?
ת"ל "ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה את בית ה' .." (דברי הימים ב ח, א)
לא רצו למנות לבנינו, ימנו לחורבנו,
שנ' "אחר אשר הוכתה העיר". (יחזקאל מ א)
לא רצו למנות לעצמם, ימנו לאחרים,
שנ' "בשנת שתים למלכות נבוכדנצר חלם נבוכדנצר חלומות ..." (דניאל ב א).
(מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש פרשה א)

המדרש מונה 4 אירועים שסופרים מהם:

 א. יציאת מצרים
 ב. בנין בית המקדש (ולא הכניסה לארץ)
 ג. חורבן בית המקדש
 ד. מלכות נבוכדנצר

ברור שבמקרא יש עוד אירועים רבים שמהווים בסיס לספירה, אך הם לא צוינו. המדרש בחר לצייר לנו ציר זמן שעליו יש 4 נקודות: שתיים שמציינות עלייה ושתיים שמציינות ירידה. הירידה אינה סתם אלא יש בה בחירה של העם - "לא רצו למנות... ימנו..." - אם אתם לא תבחרו את האירועים הנכונים לספור מהם ולהזכירם, ההיסטוריה תביא אירועים אחרים רעים ופוגענים שמהם תספרו.
 

באדיבות אתר 929