חטאת של מנהיג

גדול המנהיגים היה משה רבנו. מנהיג שמוציא את עמו מגלות קשה, מפיח בהם תקווה, מעביר אותם בדרך קשה שאורכת 40 שנה, והופך אותם מאוסף של עבדים לעם שיש לו ייעוד, משמעות וערכים. אותו בחר האלוקים לכהן כמנהיגם של ישראל.

לא ידוע לנו הרבה על 80 שנותיו הראשונות. בלידתו גם לא מוזכרים שמות אביו ואמו (איש מבית לוי לוקח אישה בת לוי). מוזכרת בקצרה ילדותו בבית פרעה ויציאתו בגיל מסוים ("ויגדל משה" – בן כמה?) אל אחיו לראות במה יכול יהיה לסייע להם. הוא מכה איש מצרי המתעלל ביהודי. הוא מנסה להפריד בין שני עברים נצים. הוא בורח למדיין ומציל שבע בנות זרות מידי רועי צאן המתנכלים להן. מלבד נישואיו לאחת מהן, ידוע לנו שהוא רועה צאן, ולפתע פונה אליו האלוקים, בהיותו בן 80 שנה, ומבקשו להושיע את ישראל. אלוקים מפציר בו עד שהוא נענה, ואנחנו תמהים, מה מצא בו האלוקים שבחר דווקא בו. הוא מעיד על עצמו שאינו איש דברים. כבד פה וכבד לשון. אינו מכיר את ההווי ואת המנטליות המצרית כבר עשרות שנים, ואין סיבה שאחיו יקבלו אותו כמנהיגם, כשהוא אדם זר להם. מה הסוד שלו?

ר' חיים ויטל, גדול תלמידי האר"י מבאר ואומר: "מפני מה זכה משה? מפני שהיה אוהב ישראל ומיצר בצרתם". זהו! זה הכול! לא מוזכרת כאן שום מעלה נוספת. לא היותו ידען. חכם. כריזמטי ועוד שאר תכונות שהיינו משייכים למנהיג. תכונה אחת יש בו – אחריות! אכפת לו מעמו, והוא מוכן לעשות הכול בעבורם. זה המנהיג שמבקש אלוקים לעמו. זו תכונת המנהיגות שאליה צריכים לשאוף.

לא פלא הוא שכאשר בית הדין הגדול מורה הוראה מוטעית, ועם ישראל מבצע את הוראתם. נדרש מחברי בית הדין לקבל אחריות על הטעות ולהודות בה. גם לא נדרשת עריפת ראשים על הטעות, אלא נכונות להבין היכן הייתה הטעות, וכיצד מוודאים שמכאן ולהבא לא נטעה שוב. אך בתנאי שיש מי שקיבל אחריות, ומתוך אהבה ואכפתיות מודה בה ומיישר את צעדיו לקראת המשך הנהגה.

איננו מבקשים מנהיגים מלאכיים שאינם טועים. אנו מבקשים מנהיגים שצאן מרעיתם ירגיש שיש מי שאכפת להם ממנו. במילה אחת – מענטש.

באדיבות אתר 929