"כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ" (תהילים ק"ב, טו)
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד א
רבי זירא כי הוה סליק לארץ ישראל, לא אשכח מברא למעבר, נקט במצרא וקעבר [=כאשר עלה רבי זירא לארץ ישראל, לא מצא גשר\מעבורת בנהר וחצה במקום צר].
אמר ליה ההוא צדוקי: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפזיזותייכו קיימיתו! [= עם פזיז שהקדמתם פה לאוזן (נעשה ונשמע) ועדיין אתם פוזזים].
אמר ליה: דוכתא דמשה ואהרן לא זכו לה, אנא מי יימר דזכינא לה! [=מקום שמשה ואהרון לא זכו לו, מי אמר שאני אזכה לו?].
ר' אבא מנשק כיפי [=סלעי] דעכו.
ר' חנינא מתקן מתקליה [=מתקן הדרכים].
ר' אמי ורבי אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא [=עברו מצל לשמש ומשמש לצל, לפי מידת החום והקור].
ר' חייא בר גמדא מיגנדר בעפרה [=מתגלגל בעפר הארץ]
שנאמר: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (תהילים ק"ב, טו).