חיסול המוני

חלוקת הפרק:
1. פס' א-יא: הריגת בני אחאב והנשארים לאחאב ביזרעאל
2. פס' יב-יד: הריגת אחי אחזיהו
3. פס' טו-יז: הריגת הנשארים לאחאב בשומרון
4. פס' יח-כח: השמדת הבעל
5. פס' כט-לא: יהוא בעיני ה'
6. פס' לב-לג: פגיעתו של חזאל בישראל
7. פס' לד-לו: סיכום מלוכתו של יהוא

א. כפי שכבר הערנו בפרק הקודם, יהוא מזכיר פעמים רבות את העובדה שהוא פועל כשליח ה'. אולם מצד שני ניכרת אכזריות רבה במעשיו ובדרך בה הוא פעל. מהי העמדה המקראית כלפי מעשיו? מצד אחד להלן בפסוק ל אנו מוצאים עמדה חיובית כלפיו. אולם מצד שני, בנבואת הושע פרק א', ד נאמר: "כִּי עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא". אולם רד"ק שם (וקדמו כבר רש"י) תלה את זה בכך שמכיוון שלא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט, נחשבו לו הדמים ששפך כדם נקי.

ב. האכזריות של יהוא ניכרת לאורך כל הפרק. הוא נלחם בכל זרעו של מלך ישראל על אף שהם נכנעים לפניו (ה). אומנם נכון שבן הנביאים ניבא לו על כך אולם האם הדרך בה הדברים מתבצעים במציאות מותר שתהיה דרך הריגתם של נכנעים? גם אופן הריגתם ושימת הראשים בדודים עד הבוקר (ז-ח) הם מעשים קשים ואף מנוגדים לצו התורה (דברים כ"א, כב-כג). לאחר מכן הוא הורג, ללא שום סיבה (וכאן אף ללא שום נבואה בעניין) את אחי אחזיהו (יג-יד). גם הדרך בא הוא מחסל את עובדי הבעל והתיאור המפורט, עושה רושם שיהוא 'נהנה' ממעשיו ולא רואה בכך אך ורק קיום של צו ה'. יש להשוות גם את מעשיו של יהוא למעשיו של אליהו שגם בתקופתו הלך העם אחרי הבעל. אליהו (מלכים א י"ח) הרג רק את נביאי הבעל והסית את העם נגדם אך יהוא הורג את כל עובדי הבעל.