יהונתן לא יכול למלוך אחרי אביו, בגלל חטאי אביו. ה' ממליך את דוד, הדומה ליהונתן בהשקפת העולם הרוחנית: שניהם בעלי אמונה ובטחון בה', ונכונות למסור את נפשם למען עם ישראל.
דוד אינו מצליח לנצח את גוליית בגלל יתרון טכנולוגי, אלא בגלל החשיבה היצירתית. הוא פורץ את תבנית החשיבה הקיימת - קרב צמוד פנים אל פנים, ומעדיף לפעול מרחוק בעזרת כלי ירייה. יש לשים לב לעובדה שהמקרא אינו מתאר נס אלוקי כלשהו, אלא פעולה אנושית הנובעת מביטחון ואמונה בה' (י"ז).
גבורת דוד דומה לגבורת יהונתן, שנלחם בפלשתים מתוך אמונה גדולה בה', בשעה שאביו המצביא הדגול עמד משותק נוכח הכוח הצבאי הגדול שלהם (י"ד).
כך גם מובן מדוע בסוף הקרב בין דוד לגוליית נאמר שנפש יהונתן נקשרה בנפש דוד (י"ח, א) - שהרי הם נפשות תואמות. זאת ועוד, הדמיון בין שניהם רק מחדד את התחושה שיהונתן היה אמור לרשת את אביו, אך בגלל חטאו של שאול, בחר ה' בדמות מקבילה שתמשיך את המלוכה הישראלית.
אם המלחמה של שאול בנחש העמוני (י"א) מציינת את המלכת שאול למלך, אזי מלחמת דוד בגוליית מציינת את המלכתו של דוד: מזה - יכולת צבאית מרשימה המשולבת במנהיגות ריכוזית חזקה, ומזה - לחימה אמיצה וחדורת אמונה בה', המאופיינת במחשבה יצירתית ובהתגברות על פער טכנולוגי. דוד פועל מתוך נקודה פנימית של אמונה גדולה, ואליה הוא רותם את הפשטות של רועה הצאן הנלחם באבנים.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון