יש המכירים את יהושע כמנהיג צבאי בלבד אולם בעיני שלומי אמוני ישראל ישנו גם 'יהושע שני' שהכתוב מעיד עליו שהוא לא מש מתוך האוהל והוגה בתורה יומם ולילה. פן זה באישיותו של יהושע, שהועמק והובלט במסורת חז"ל, מתמזג עם הפן הראשון לכדי אישיות אחת.
מי הוא יהושע? יש המכירים רק יהושע אחד: יהושע העושה שַמות בעמי כנען וצבאותיו, המוביל ומשמש מצביא בשדות קטל, התולה מלכים ומשליך גוויותיהם על פתח שער העיר.
בעיני שלומי אמוני ישראל מצטייר, על פי מסורת חז"ל, גם יהושע שני. יהושע המסדר את ספסלי בית המדרש (במ"ר פרשה כא טו), הלן בעיצומו של מצור על העי בעומקה של הלכה (מגילה ג ע"א), השולח טרם יציאתו למלחמת כיבוש הארץ כתבי שלום שמובטח בהם שלום לכל הרוצה להתפנות או להשלים (ירושלמי עירובין פ"ו ה"ג).
דמות יהושע 'השני' הועשרה והועמקה על ידי חז"ל אך לא הייתה, כמובן, כפי דמיונם. הרי מקרא מלא צווח ואומר "ומשרתו יהושע בן נון נער, לא ימיש מתוך האוהל" (שמ' ל"ג יא). הוא אשר קיבל את הצו הכולל והמקיף ביותר ביחס למצוות תלמוד תורה ולהגשמתה: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח את דרָכֶך ואז תשכיל" (יה' א',ח). עליו נאמר כי הוא צועד בעקבות רבו הגדול (יה' ד', יד; ח', לה).
שתי דמויות לפנינו, ולמעשה, דמות אחת שמתנהל בה מאבק דיאלקטי, שמתמזגות בה שתי תכונות, שתי נטיות, ובסופו של דבר הן משתלבות ועולות בקנה אחד.
אותו יהושע, השואף ללון בעומקה של הלכה, להבין ולהשכיל, לשמור, ולעשות ולקיים את התורה, מתמודד גם עם הצרכים העולים מהנסיבות ההיסטוריות, ומהצורך להיכנס לארץ ולכבוש אותה.
עלינו להבין תוך ראייה מושלמת ומעמיקה את המתח האימננטי שבין "החרם תחרימם" (דב' כ',יז) מצד אחד, לבין "וכִתתו חרבותם לאִתים וחנינותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (יש' ב,ד), מן הצד השני; בין הכורח להתמודד עם הרע ולעִתים אף לבערו, לבין השאיפה לתקן עולם בדרכי שלום.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך מתוך המאמר 'יהושע ויהושע' בקובץ 'מוסר, מלחמה וכיבוש' בהוצאת מכללת הרצוג