יונה בין שְׁפַתָּיִם

הצירוף "משפתים" נמצא רק שלוש פעמים במקרא (מלבד ביחזקאל מ', מג, שמובן אחר לו) במשמעות של מקום שלו ושקט. כך אצל יששכר בברכת יעקב: "חמור גרם רובץ בין המשפתים" (בראשית מ"ט, יד), שכן הפסוק הסמוך מבאר יפה את משמעות ה"משפתיים": "וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול" (שם, טו). כוונת הפסוק: יששכר לא רצה במלחמה והיה מרוצה לסבול ולהיות למס עובד ובלבד לשבת בשלווה ובשקט. הפעם השניה שאנו מוצאים צירוף זה הוא בשירת דבורה ואצל שבט ראובן: "בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב. לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב" (שופטים ה', טו-טז). מקום המשפתיים היה בנאות המדבר או בשדה, מקומות נוחים ומתאימים לחקור ולדרוש בחלומות. בדברי הימים גם מסופר על בני יששכר: "יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א י"ב, לג). מכאן, שמקום המשפתיים היה מקום המניח דעתו של אדם ומכשירה לדרישה ולחקירה וכן להתבוננות בעתיד.

מקום המשפתיים היה גם המקום בו מצאו היונים משכן לעצמן, שכן נאמר: "מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה. הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד אָלִין בַּמִּדְבָּר" (תהלים נ"ה, ז-ח). מאז ימי נח היתה היונה גם עוף מבשר בשורות. כשביקש ישעיהו לבשר לעם ישראל עתיד מזהיר שוב מופיעה היונה: "מִי-אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל-אֲרֻבֹּתֵיהֶם" (ישעיהו ס', ח). היונה היתה איפוא סמל השלום והאושר ועל כן היא נמצאת גם בפרקנו זה בתהלים בין המשפתיים:

"אִם-תִּשְׁכְּבוּן בֵּין שְׁפַתָּיִם כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִּירַקְרַק חָרוּץ" (יד).

היונה מצופה כסף ואברותיה בירקרק חרוץ (לפי אוגרית: ירקרק חרוץ הוא צבע זהב), כשם שבישעיהו "כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ" (ישעיהו ס', ו). כאן מבשרת היונה את איחוד השבטים לעם אחד, גדול תחת מלכות בית דוד, ואין כל ספק כי ההר אשר בחר אלוקים לשכון בו הוא הר ציון והעיר הקדושה היא ירושלים, שבה ייבנה המקדש.

נערך ע"י צוות אתר התנך

לקריאת המאמר המלא באדיבות אתר דעת