יוסף - מגלות לגאולה

ספר בראשית אמנם מסתיים עם הירידה למצרים והשקיעה בה לקראת גלות, אך הוא מסתיים גם בסיפור של שתי קבורות, המבטאות את התקווה לגאולה.
הסיפור הראשון הוא תהלוכת בני ישראל לארץ כנען, לקבורת יעקב אביהם. קבורת יעקב בארץ מסיימת את סיפור האבות, שכולם נקברו בארץ, וקבורתם בארץ מהווה נקודת אחיזה חזקה ומשמעותית של בני ישראל בארץ כנען. יעקב אמנם מת במצרים, אך הוא דואג לכך שבניו יקברו אותו בארץ, ובכך ירגישו את הקשר החזק שלהם אל הארץ, ארץ אבותם ומקום קבורת אבותם.
הסיפור השני הוא קבורת יוסף, וסיפור זה איננו בא אל סיומו, אלא רק מתחיל - יוסף מבקש אמנם להקבר בארץ, אך הוא מבקש לא להקבר בה עכשיו, אלא הוא נשאר עם ישראל במצרים, והצוואה לקבורת עצמותיו בארץ מהווה חלק מן התקווה לגאולה.
קבורת יעקב בארץ והשבועה לקבור את יוסף בארץ מהוות יחדיו עוגן חזק המושך אותם לחזור אל הארץ, והמבטיח כל הזמן שהגאולה תבא והם יחזרו אל הארץ.
דווקא יוסף, אשר חווה מצבים קשים ויצא מהם, מכין את בני ישראל לקראת הגלות ומנבא להם שהם יצאו ממנה ושתהיה גאולה.
יוסף, אשר ידע כל חייו להכיר בעזרת ה', הוא שמזכיר לבני ישראל שה' יגאל אותם ויושיעם מצרתם.
 יוסף, אשר ידע לשמור על זהותו העברית גם בהיותו בין המצרים, הוא הדמות העומדת לעיני בני ישראל בניסיונות הקשים בגלות, כאשר הם כמעט נטמעים בין המצרים ושוקעים במ"ט שערי טומאה, אך בכל זאת ממשיכים לשמור על זהותם, ובזכות כך הם נגאלים.

לקריאת המאמר המלא, באדיבות אתר VBM של ישיבת הר עציון