מה באמת קרה בצוֹבה? בגליל? באילת? קשה מאד לדעת ולהבין מתוך הפרטים החלקיים והסותרים, שבפסוקים קצרים כל כך, וטוב יהיה לומר, שאיננו יודעים. ובכל זאת ננסה להרכיב תמונה משוערת
א. אחרי הופעת צבא גדול של ארם צוֹבה לעזרת בני עמון נגד ישראל, פתח דוד במערכה גדולה מאד נגד "הדדעזר בן רְחֹב מלך צוֹבה" (שמואל ב ח, ג-י), וחיזק בכך ברית אסטרטגית עם "תֹעי מלך חמת".
בתחילת ימי שלמה פרץ מרד נגד שלטונו ב"חמת צוֹבה", אך שלמה הצליח להשתלט מחדש על העיר, ואף בנה "את תַדְמֹר במדבר [הסורי], ואת כל ערי המִסְכְּנוֹת[1]... בחמת" (ח, ג-ד).
בשנים הבאות, עם מפעל הבנייה העצום, השקיע שלמה מאמץ כביר בהפעלת הנמל "בעציון גֶבֶר[2] אשר את אֵלוֹת", ובהפלגות לאופיר (במזרח אפריקה); בינתיים התערערה שוב שליטתו במרחבי ארם (=סוריה) - "תֹעי" לא נזכר עוד, והופיעו שם גדודי לוחמים, שבתחילה שיתפו פעולה עם מלכות שלמה, ואחר כך מרדו בה, והקימו את ארם-דמשק כממלכת אויב נגד שלמה ונגד ישראל, כמתואר במלכים(-א יא, כג-כה):
"ויקם א-להים לו (=לשלמה) שטן (=אויב), את רְזוֹן בן אֶלְיָדָע אשר ברח מאת הדדעזר מלך צובה אדֹניו; וַיִקבֹּץ עליו אנשים ויהי שר גדוד בַּהֲרֹג דוד אֹתם (=את צבא הדדעזר), וילכו דמשק, וישבו בה וימלכו בדמשק; ויהי שטן לישראל כל ימי שלמה, ואת הרעה אשר [עשה] הדד [אחריו], ויקץ בישראל (=שָׂם קֵץ לשיתוף הפעולה), וַיִמלֹך על ארם".
ב. חירם/חוּרם מצור, בן ברית מובהק של דוד ושלמה, שסייע יותר מכל לכלכלה הישראלית, ולכריתת העצים מן הלבנון לבניית הבית, הארמונות וערי הרכב. בשלב הראשון סיפק שלמה בתמורה את צרכיה של צור מתבואת ארץ ישראל - "עשרים אלף כֹּר חִטים, מַכֹּלֶת לביתו, ועשרים [אלף?] כֹּר שמן כָּתית... שנה בשנה" (מלכים-א ה, כה).
מאמץ האיסוף של התבואה והשמן היה גדול מאד, ואולי גם נפגעה האספקה הסדירה בארץ; שלמה חיפש פתרון - בגליל המערבי היו יישובים מעורבים של בני שבט אָשֵר (שופטים א, לא-לב)בסמוך לכנענים-פֶניקים הקשורים לצור; שם הפיקו הרבה שמן (כמו עד היום!), וגם גידלו תבואה - שלמה הציע לחירם/חוּרם לקבל לרשותו "עשרים עיר בארץ הגליל", ולקבל משם את השמן ואת התבואה; בסיור משותף ב"ארץ כָּבוּל" הגיב מלך צור בזעם, כנראה כי הבין, שמעתה יצטרך הוא לגבות את השמן ואת התבואה בעצמו (אולי אף באיכות נמוכה יותר), וגם להמשיך באספקת עצים מהלבנון.
ממצא ייחודי נחשף בחורבת ראש זית[3] (=ראס א-זיתון, כ-1.5 ק"מ מצפון לכפר כַּאבּוּל) - מצודה פניקית לצד כפר ישראלי מן המאה ה-10 לפנה"ס! במצודה נמצאו מאות קנקני אגירה עם שרידי חיטה ושמן. כעבור כמה עשרות שנים, המצודה חרבה, והכפר הישראלי נבנה מחדש. ההתאמה לשני התיאורים הסותרים, מדהימה.
בשלב מסוים, שלמה החליט לחזק את היישוב הישראלי בערי "ארץ כָּבוּל", "בנה... אֹתם, וַיוֹשֶב שם את בני ישראל" (ח, ב).
ג. במקביל, שלמה חיפש פתרון שישפר מאד את היחסים, ויפיג את העננה שנוצרה; אז הגה את שיתוף הפעולה בבניית הצי בחוף אילת - הפֶניקים הביאו את הידע העצום שלהם בבניית אניות, וגם בהפלגות ובניווּט[4] בים, ושלמה נתן לחירם/חוּרם אישור להעביר את אנשיו לאילת, ולהפליג לאופיר ולשבא (=אתיופיה ושכנותיה), בהן הפיקו "זהב וכסף, שֶנהַבּים וקופים ותוּכִּיִים" (ט, כא).
הופעת הפֶניקים באופיר החרידה את מלכת שְבָא, והביאה אותה לביקור ההיסטורי אצל שלמה, כדי לנסות ולשמור על ההגמוניה שלה בתחומי המסחר החשובים ביותר.
שלמה יצטרך למצוא איזון כלשהו בין שותפו הנאמן חירם/חוּרם מצור, לבין מלכת שְבָא.
--------------------------------------------
[1] ערי מחסנים, בעיקר של אבנים ועצי בנייה, בהם 'סֹכנים' העבידו בפרך 'מִסכֵּנים' בערי "מִסכְּנוֹת", ועליהם נאמר - "מַסיע אבנים יֵעָצֵב בהם; בּוֹקֵע עצים יִסָכֶן בם" (קהלת י, ט).
[2] המקום המתאים לנמל עתיק בחוף אילת הוא 'אי האלמוגים', ושם אכן נמצאו שרידים של נמל עתיק, וחרסים מעטים מהמאה ה-10 לפנה"ס.
[3] ראו צבי גל, פניקים וישראלים בארץ כבול, קתדרה 88, עמ' 14-7.
[4] הניווט בים היה כרוך בהכרת הכוכבים, ובקיאות זו נשאה אופי אלילי מובהק; תלות זו בפֶניקים השפיעה לרעה על יהודה, לא פחות מהנשים הנכריות.