היחסים שבין צור לישראל עברו תהפוכות שונות. בתחילה היו היחסים מתוקנים, ויחסי אחווה שררו בין שני העמים. אך לבסוף שררה ביניהם איבה, ונביאי ישראל מנבאים על חורבן צור.
אנשי צור היו ידועים כאומני בנייה. הם בנו את ארמונו של דוד (שמואל ב ה', יא-יב), ואף התמחו בבניית אניות. צור שלטה בימים, ובימי גדולתה שלטה על דרכי הים התיכון, ומסחר כל האזור היה בידיה.
לאחר בניית ארמונו של דוד, ממשיך הקשר עם חירם מלך צור, והוא מסייע לשלמה בבניית בית המקדש (דברי הימים ב ב')
היחסים הטובים בין ישראל לבין צור היו טובים. טובים מידי. לא ארכו הימים ונערכים נישואים מלכותיים, בין מלך ישראל (אחאב) לבין בת מלך צידון (איזבל), שכנתה ובת בריתה של צור. נישואים פוליטיים כאלה אינם זרים במרחב. גם שלמה נשא את בת פרעה מלך מצרים. אבל הנישואים עם בת מלך צידון השחיתו את הממלכה מאוד. ההשפעה של איזבל הייתה לא רק בתחום עבודת האלילים, אלא גם בהתערבותה בסדרי המלוכה והמשפט. כרם נבות היזרעאלי, והמשפט הידוע לשמצה, על פיו הוצא נבות להורג - כל אלה היו פרי תכנונה של איזבל, בת אתבעל מלך צידונים.
בהמשך, היחסים הטובים עם צור מתרופפים והולכים. עמוס כבר מתקיף את צור התקפה נמרצת:
"כה אמר ה' על שלשה פשעי צר ועל ארבעה לא אשיבנו..." (עמוס א', ט), וכך גם ישעיהו בפרק כ"ג.
ועובר עוד דור, וצדקיהו מלך יהודה מנסה ליצור קואליציה של עמי האזור נגד נבוכדנצר. ובין המתאספים לשיחות אלה אנו פוגשים את צור (ירמיהו כ"ז, ג). הקואליציה לא קמה ולא סייעה ביד ירושלים. מלך בבל כובש את העיר, ובבבל קורא יחזקאל הנביא תגר נגד צור, וחוזה את מפלתה (יחזקאל כ"ו, ז-יד).
בפרק כ"ז מקונן יחזקאל על צור. הפרק בנוי בצורה מוזרה: הוא כולל רשימות ארוכות של עמים ושל סחורתם. אמנם רשימת מסחר בפרק, אבל לא רשימה של סוחר הגאה במרכולתו, אלא רשימה של פושט רגל, רשימה של הכרוז המוכר במכירה פומבית את מה שנותר במחסניו של העשיר לשעבר. וכך מונה הנביא את כל עברה המפואר של צור - עבר שאין לו עתיד.
נערך ע"י צוות אתר התנ"ך
לקריאת המאמר המלא מתוך אתר דעת